א. הַמְּנּוֹרָה מְפֹרֶשֶׁת צוּרָתָהּ בַּתּוֹרָה. וְאַרְבָּעָה גְּבִיעִים וּשְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים וּשְׁנֵי פְּרָחִים הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה-לד) (שמות לז-כ) 'וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ'. וְעוֹד פֶּרַח שְׁלִישִׁי הָיָה סָמוּךְ לִירֵכָהּ שֶׁל מְנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח-ד) 'עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ':
1. La forme de la Ménorah (Candélabre) est codifiée avec précision par la Torah.
Sa tige centrale portait quatre calices, deux olives et deux vasques, comme il est dit : « Et sur la Ménorah, quatre calices amygdaloïdes1 ses olives et ses vasques »2. Et encore un troisième vasque près du socle de la Ménorah, ainsi qu’il est dit : « Jusqu’à sa base, jusqu’à son vasque »3.
ב. וְשָׁלֹשׁ רַגְלַיִם הָיוּ לָהּ. וּשְׁלֹשָׁה כַּפְתּוֹרִים אֲחֵרִים הָיוּ בִּקְנֵה הַמְּנוֹרָה שֶׁמֵּהֶן יוֹצְאִים שֵׁשֶׁת הַקָּנִים. שְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה וּשְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה. וּבְכָל קָנֶה וְקָנֶה מֵהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים וְכַפְתּוֹר וָפֶרַח. וְהַכּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן:
2. Elle reposait sur trois pieds. Le fût central portait encore trois autres olives, d’où sortaient les six branches : trois d’un côté, trois de l’autre.
Sur chacune de ces branches, trois calices, une olive et un vasque. Le tout (en or) ciselé avec des motifs aux formes d’amande.
ג. נִמְצְאוּ כָּל הַגְּבִיעִים שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים. וְהַפְּרָחִים תִּשְׁעָה. וְהַכַּפְתּוֹרִים אַחַד עָשָׂר. וְכֻלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וַאֲפִלּוּ חָסֵר אֶחָד מִן הַשְּׁנַיִם וְאַרְבָּעִים מְעַכֵּב אֶת כֻּלָּן:
3. Au total, il y a 22 calices, 9 vasques et 11 olives. Tous sont indispensables, et l’absence, même d’un seul, de ces 42 éléments invalide l’ensemble.4
ד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁעֲשָׂאוּהָ זָהָב. אֲבָל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֵין עוֹשִׂין בָּהּ גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים. וְכֵן מְנוֹרָה הַבָּאָה זָהָב תִּהְיֶה כֻּלָּהּ כִּכָּר עִם נֵרוֹתֶיהָ וְתִהְיֶה כֻּלָּהּ מִקְשָׁה מִן הָעֲשָׁתוֹת. וְשֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת אֵין מַקְפִּידִין עַל מִשְׁקָלָהּ. וְאִם הָיְתָה חֲלוּלָה כְּשֵׁרָה:
4. De quel cas parlons-nous ? C’est lorsque la Ménorah est faite en or. Pour un autre métal, on ne lui fait ni calices, ni olives et ni vasques.5
De même, la Ménorah en or sera faite tout entière d’un kikar6 d’or y compris ses godets, forgée d’une seule pièce, tandis que pour une Ménorah d’un autre métal, il n’est pas exigé de poids précis, et même si elle est assemblée en tube creux elle est utilisable.
ה. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ לְעוֹלָם מִן הַגְּרוּטָאוֹת בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת:
5. On ne doit pas la faire à partir de métal récupéré, qu’elle soit en or ou d’un autre métal.
ו. הַמֶּלְקָחַיִם וְהַמַּחְתּוֹת וּכְלֵי הַשֶּׁמֶן אֵינָן מִכְּלַל הַכִּכָּר שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בַּמְּנוֹרָה (שמות כה-לא) (שמות לז-יז) 'זָהָב טָהוֹר' וְחָזַר וְאָמַר וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר. וְלֹא נֶאֱמַר נֵרוֹתֶיהָ זָהָב טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהַנֵּרוֹת קְבוּעִין בַּמְּנוֹרָה וְהֵם מִכְּלַל הַכִּכָּר:
6. Les pinces, les curettes et les fioles d’huile ne sont pas comprises dans le poids d’un kikar, car il est dit à propos de la Ménorah « en or pur », et le texte poursuit « ses pinces et ses curettes seront en or pur »7. Il n’est pas dit « ses godets seront en or pur », car ses godets sont une partie fixe du Candélabre et sont inclus dans le poids d’un kikar.
ז. שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְשִׁבְעַת נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל זָהָב בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת. וְכָל הַנֵּרוֹת קְבוּעִים בַּקָּנִים:
7. Les sept branches du Candélabre sont indispensables, et les sept godets également, que le Candélabre soit en or ou en un autre métal. Tous les godets font partie du corps même des branches.
ח. שֵׁשֶׁת הַנֵּרוֹת הַקְּבוּעִים בְּשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִן הַמְּנוֹרָה כֻּלָּן פְּנֵיהֶם לַנֵּר הָאֶמְצָעִי שֶׁעַל קְנֵי הַמְּנוֹרָה וְזֶה הַנֵּר הָאֶמְצָעִי פָּנָיו כְּנֶגֶד קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְהוּא הַנִּקְרָא נֵר מַעֲרָבִי:
8. Les six godets fixés aux six branches latérales du Candélabre sont tous tournés vers le godet du milieu sur la tige centrale, lui-même tourné vers le Saint des Saints, et appelé pour cela « la lampe de l’Ouest ».8
ט. הַגְּבִיעִים דּוֹמִין לְכוֹסוֹת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיאָה שֶׁפִּיהֶן רָחָב וְשׁוּלֵיהֶן קָצָר. וְהַכַּפְתּוֹרִים כְּמִין תַּפּוּחִים כְּרוּתִיִּים שֶׁהֵן אֲרֻכִּין מְעַט כְּבֵיצָה שֶׁשְּׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין. וְהַפְּרָחִים כְּמוֹ פִּרְחֵי הָעַמּוּדִים שֶׁהֵן כְּמִין קְעָרָה וּשְׂפָתָהּ כְּפוּלָה לַחוּץ:
9. Les calices ressemblent à ces verres d’Alexandrie, minces à la base et à larges bords.9
Les olives ressemblent à des pommes de Karote10, ovales comme un oeuf qui aurait les deux bouts arrondis.
Les vasques sont comme ces fleurs sculptées sur les colonnes, à la façon de coupelles à bords éversés.
י. גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה הָיָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר טֶפַח. הָרַגְלַיִם וְהַפֶּרַח שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּשְׁנֵי טְפָחִים חָלָק. וְטֶפַח שֶׁבּוֹ גָּבִיעַ כַּפְתּוֹר וָפֶרַח. וּטְפָחַיִם חָלָק. וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִים וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה. וְטֶפַח חָלָק. וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה. וְטֶפַח חָלָק. וְטֶפַח כַּפְתּוֹר וּשְׁנֵי קָנִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ אֶחָד הֵילָךְ וְאֶחָד הֵילָךְ וְנִמְשָׁכִין וְעוֹלִין כְּנֶגֶד גֹּבַהּ הַמְּנוֹרָה. וּטְפָחַיִם חָלָק. נִשְׁתַּיְּרוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁבָּהֶן שְׁלֹשָׁה גְּבִיעִים כַּפְתּוֹר וָפֶרַח:
10. La hauteur du Candélabre était de 18 palmes : les pieds et leur vasque, trois palmes puis deux palmes lisses ; une palme englobant un calice, une olive et un vasque, puis deux palmes lisses ; une palme occupée par une olive dont se dégagent deux branches, une d’un côté, une de l’autre, montant sur toute la hauteur de la Ménorah, puis une palme lisse ; une palme occupée par une olive dont se dégagent deux branches, une d’un côté, une de l’autre, montant sur toute la hauteur de la Ménorah, puis une palme lisse ; une palme occupée par une olive dont se dégagent deux branches, une d’un côté, une de l’autre, montant sur toute la hauteur de la Ménorah, puis deux palmes lisses ; il reste trois palmes comprenant trois calices, une olive et un vasque.11
יא. וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁעָלֶיהָ כֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּלֵי שַׁמְנָהּ וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ בִּשְׁעַת הֲטָבָה:
11. Il y avait une pierre devant le Candélabre, taillée de trois marches, sur laquelle se tenait le Cohen lorsqu’il entretenait les lampes, et sur laquelle il posait la fiole d’huile, les pinces et les curettes durant l’allumage.12
יב. הַשֻּׁלְחָן הָיָה אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח וְרָחְבּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְהָיָה מֻנָּח אָרְכּוֹ לְאֹרֶךְ הַבַּיִת וְרָחְבּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת וְרָחְבָּן לְרֹחַב הַבַּיִת חוּץ מִן הָאָרוֹן שֶׁהָיָה אָרְכּוֹ לְרֹחַב הַבַּיִת. וְכֵן נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה כְּנֶגֶד * רֹחַב הַבַּיִת בֵּין הַצָּפוֹן וּבֵין הַדָּרוֹם:
12. La Table mesurait douze palmes de long pour une largeur de six palmes. Elle était posée en longueur dans l’axe du Sanctuaire et sa largeur selon la largeur du Sanctuaire. De même tous les autres éléments du Sanctuaire étaient disposés dans l’axe de la longueur du Temple pour leur plus grande dimension, et en position frontale pour leur largeur, sauf l’Arche rangée dans sa longueur selon la largeur du Temple. De même, les lampes du Candélabre étaient disposées selon la largeur du Sanctuaire, du Nord au Sud.
יג. אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ לַשֻּׁלְחָן מְפֻצָּלִין בְּרָאשֵׁיהֶן שֶׁהָיוּ סוֹמְכִין בָּהֶן שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. שְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה. וּשְׁנַיִם מִסֵּדֶר זֶה. וְהֵם הַנֶּאֱמָרִים בַּתּוֹרָה (שמות כה-כט) 'וּקְשׂוֹתָיו':
13. Quatre montants en or entouraient la Table, bifurqués à leur partie supérieure, par lesquels on maintenait les deux rangées de pain de Proposition : deux montants pour une rangée, deux montants pour l’autre rangée. C’est ce que la Torah désigne par « ses montants »13.
יד. וּשְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים קָנִים שֶׁל זָהָב כָּל אֶחָד מֵהֶן כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל הָיוּ לוֹ. אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה. וְהֵם הַנִּקְרָאִים (שמות כה-כט) 'מְנַקִּיּוֹתָיו'. וּשְׁנֵי הַבְּזִיכִין שֶׁמַּנִּיחִין בָּהֶן הַלְּבוֹנָה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַד הַמַּעֲרָכוֹת הֵן הַנִּקְרָאִין (שמות כה-כט) 'כַּפּוֹתָיו'. וְהַדְּפוּסִין שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם לֶחֶם הַפָּנִים הֵם הַנִּקְרָאִים (שמות כה-כט) 'קְעָרוֹתָיו':
14. Il y avait 28 tiges en or, toutes en demi-tube creux, quatorze pour une rangée, quatorze pour l’autre rangée, désignées par la Torah comme « ses supports »14.
Deux coupes destinées à l’encens étaient déposées près des rangées de pain, appelées « ses cuillers ».15
Les moules dans lesquels étaient faits les Pains de Proposition, étaient appelés « les récipients ».16
טו. אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה עָשָׂר קָנִים נוֹתֵן הַחַלָּה הָרִאשׁוֹנָה עַל עַצְמוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן וְנוֹתֵן בֵּין רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים. וְכֵן בֵּין כָּל חַלָּה וְחַלָּה שְׁלֹשָׁה קָנִים. וּבֵין שִׁשִּׁית וַחֲמִישִׁית שְׁנֵי קָנִים בִּלְבַד לְפִי שֶׁאֵין עַל הַשִּׁשִּׁית אַחֶרֶת. נִמְצְאוּ אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּכָל מַעֲרָכָה וּמַעֲרָכָה:
15. Voici l’usage de ces quatorze tiges : on pose le premier pain sur la Table même, puis entre le premier et le deuxième, trois tiges et ainsi de suite entre chaque pain, trois tiges, et entre le cinquième et le sixième deux tiges seulement, car le sixième n’en supportait pas d’autre17. Il y a donc 14 tiges pour chaque rangée.
טז. וּשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת הָיוּ בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת. אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ. וְאֶחָד שֶׁל זָהָב נוֹתְנִין עָלָיו לֶחֶם בִּיצִיאָתוֹ. שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין:
16. Deux tables étaient disposées à l’intérieur du Oulam, sur le pas de la porte. L’une en marbre sur laquelle on posait les pains avant de les disposer dans le Kodech18, l’autre en or sur laquelle on les posait en les sortant, et ce parce qu’il ne peut y avoir que progression dans le domaine de la Sainteté, et non régression.19
יז. מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הָיָה מְרֻבָּע אַמָּה עַל אַמָּה. וְהוּא נָתוּן בַּהֵיכָל מְכֻוָּן בֵּין הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם מָשׁוּךְ בֵּין הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה לַחוּץ. וּשְׁלָשְׁתָּן הָיוּ מֻנָּחִין מִשְּׁלִישׁ הַהֵיכָל וְלִפְנִים כְּנֶגֶד הַפָּרֹכֶת הַמַּבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים:
17. L’Autel des parfums était carré d’une coudée sur une coudée. Il était disposé dans le Heikhal au milieu de l’axe Nord Sud, plus à l’extérieur que la Table et la Ménorah.
Tous trois étaient disposés au-delà du premier tiers du Heikhal, près du rideau séparant le Kodech du Kodech Hakodachim.20
יח. הַכִּיּוֹר הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר דָּד כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹסְקִים בַּתָּמִיד מְקַדְּשִׁים מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד. * וּמוּכְנִי עָשׂוּ לוֹ שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ הַמַּיִם תָּמִיד. וְהִיא חֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהּ נִפְסָלִין בְּלִינָה שֶׁהַכִּיּוֹר מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וּמְקַדֵּשׁ וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי קֹדֶשׁ אִם לָן נִפְסַל:
18. Le bassin d’ablutions avait 12 becs, afin que tous les Cohanim affectés au sacrifice quotidien21 puissent s’y sanctifier par les ablutions simultanément. Un réservoir lui était adjoint, pour qu’il y ait toujours de l’eau, qui avait le statut d’un ustensile profane afin que l’eau qui y restait la nuit ne soit pas rendue impropre. Ceci car le bassin étant un des ustensiles saints, il sanctifiait son contenu, et tout ce qui a été sanctifié en étant contenu dans un ustensile sacré devient impropre s’il y reste durant la nuit.22
Commencez une discussion