1Lorsque des témoins voient la nouvelle lune, et qu’il y a une distance d’une nuit et un jour ou moins entre eux et le lieu où siège le tribunal,1 ils doivent entreprendre le voyage pour témoigner. Si la distance est plus grande, ils ne doivent pas entreprendre le voyage. Car le témoignage qu’ils rendront après le trentième jour sera sans effet,2 car le mois aura déjà été déclaré complet.אעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ: אִם הָיָה בֵּינֵיהֶם וּבֵין מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין מַהַלַךְ לַיְלָה וְיוֹם אוֹ פָּחוֹת, הוֹלְכִין וּמְעִידִין; וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן יָתֵר עַל כֵּן, לֹא יֵלְכוּ, שֶׁאֵין עֵדוּתָן אַחַר יוֹם שְׁלוֹשִׁים מוֹעֶלֶת, שֶׁכְּבָר נִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ.
2Les témoins qui voient la nouvelle lune doivent se rendre au tribunal pour témoigner, même le Chabbat, comme il est dit (Lévitique 23, 2) : « Voici les fêtes que vous proclamerez en leur temps. » Chaque fois que la Torah utilise le terme « temps », les lois du Chabbat peuvent être transgressées.3 Ainsi, ces lois ne peuvent être transgressées que pour Roch ‘Hodech Nissan et Roch ‘Hodech Tichri,4 afin de célébrer les fêtes à la bonne date. À l’époque du Temple, les lois du Chabbat étaient transgressées pour chaque Roch ‘Hodech, en raison du sacrifice moussaf qui y était offert,5 puisque son offrande prime sur les lois du Chabbat.6בעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ - הֲרֵי אֵלּוּ הוֹלְכִין לְבֵית דִּין לְהָעִיד, וַאֲפִלּוּ הָיָה שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כג, ד), וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'מוֹעֵד', דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין אֶלָא עַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְעַל רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרִי בִּלְבָד, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. וּבִזְמָן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מְחַלְּלִין עַל כֻּלָּן, מִפְּנֵי קָרְבַּן מוּסָף שֶׁבְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
3De même que les témoins de la nouvelle lune peuvent transgresser le Chabbat pour témoigner, ainsi les témoins qui attestent de leur fiabilité7 doivent également transgresser le Chabbat pour les accompagner, si le tribunal ne les connaît pas. Même si une seule personne peut attester de leur fiabilité, elle doit les accompagner, quitte à transgresser le Chabbat,8 en raison de la possibilité9 qu’ils trouvent un autre témoin pour témoigner avec eux.גכְּשֵׁם שֶׁמְּחַלְּלִין הָעֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ אֶת הַשַּׁבָּת - כָּךְ מְחַלְּלִין עִמָּהֶן הָעֵדִים שֶׁמְּזַכִּין אוֹתָן בְּבֵית דִּין, אִם לֹא הָיוּ בֵּית דִּין מַכִּירִין אֶת הָרוֹאִין. וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה שֶׁמּוֹדִיעַ אוֹתָן לְבֵית דִּין עֵד אֶחָד - הֲרֵי זֶה הוֹלֵךְ עִמָּהֶן וּמְחַלֵּל מִסָּפֵק, שֶׁמָּא יִמָּצֵא אַחֵר וְיִצְטָרֵף עִמּוֹ.
4Si un témoin ayant vu la lune dans la nuit de vendredi à Chabbat est malade, on peut le faire monter sur un âne et le transporter jusqu’au Grand Tribunal.10 De même, même s’il est alité, on peut transporter son lit.11דהָיָה הָעֵד שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בְּלֵיל הַשַּׁבָּת חוֹלֶה - מַרְכִּיבִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר, וַאֲפִלּוּ בְּמִטָּה.
S’ils sont exposés à une embuscade en chemin,12 les témoins peuvent porter des armes. Si la distance jusqu’au tribunal est longue, ils peuvent emporter de la nourriture.וְאִם יֵשׁ לָהֶן אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, לוֹקְחִין הָעֵדִים בְּיָדָן כְּלֵי זַיִן. וְאִם הָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹקְחִים בְּיָדָם מְזוֹנוֹת.
Même si la lune a été vue avec un grand croissant, et que l’on est certain que beaucoup d’autres l’ont aussi vue, il ne faut pas dire : « Puisque nous l’avons vue, d’autres aussi, il n’est pas nécessaire de transgresser Chabbat. »13 Au contraire, toute personne ayant vu la nouvelle lune, apte à témoigner et située dans une distance d’une nuit et un jour14 ou moins, est tenue de transgresser les lois du Chabbat pour témoigner.15וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ גָּדוֹל וְנִרְאָה לַכֹּל - לֹא יֹאמְרוּ 'כְּשֵׁם שֶׁרְאִינוּהוּ אֲנַחְנוּ כָּךְ רָאוּהוּ אֲחֵרִים, וְאֵין אָנוּ צְרִיכִין לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת', אֶלָא כָּל שֶׁיִּרְאֶה הַחֹדֶשׁ, וְיִהְיֶה רָאוּי לְהָעִיד וְיִהְיֶה בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ בֵּית דִּין לַיְלָה וְיוֹם אוֹ פָּחוֹת, מִצְוָה עָלָיו לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְלֵילֵךְ וּלְהָעִיד.
5À l’origine, le Grand Tribunal recevait les témoignages toute la journée du trentième. Un jour, les témoins furent retardés et arrivèrent le soir, ce qui causa de la confusion au Temple, et les prêtres ne surent que faire :16 s’ils offraient le sacrifice de l’après-midi, cela posait problème si les témoins venaient, car on ne peut offrir le sacrifice de moussaf de Roch Hodech après le sacrifice quotidien de l’après-midi.17 Le Grand Tribunal institua alors que les témoignages au sujet de la nouvelle lune ne seraient acceptés que jusqu’à min’ha,18 afin d’avoir le temps d’offrir le sacrifice de moussaf, celui de l’après-midi et les libations.הבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל יוֹם שְׁלוֹשִׁים, פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא עַד בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְנִתְקַלְקְלוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְלֹא יָדְעוּ מַה יַעֲשׂוּ, אִם יַעֲשׂוּ עוֹלָה שֶׁל בֵין הָעַרְבַּיִם, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ הָעֵדִים, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּקְרִיבוּ מוּסַף הַיּוֹם, אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵין הָעַרְבַּיִם - עָמְדוּ בֵּית דִּין וְהִתְקִינוּ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְקַבְּלִים עֵדוּת הַחֹדֶשׁ אֶלָא עַד הַמִּנְחָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁהוּת בַּיּוֹם לְהַקְרִיב מוּסָפִין וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְנִסְכֵּיהֶם.
6Si l’heure de min’ha arrive et qu’aucun témoin n’est venu, on offre le sacrifice de l’après-midi.ווְאִם הִגִּיעַ מִנְחָה, וְלֹא בָאוּ עֵדִים - עוֹשִׂין תָּמִיד שֶׁל בֵין הָעַרְבַּיִם.
Si des témoins arrivent après l’heure de min’ha,19 ce jour est considéré comme fête,20 et le lendemain également. Le sacrifice de moussaf, en revanche, est offert le lendemain, car on ne sanctifie pas la nouvelle lune après min’ha.וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וָמַעְלָה - נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ, וּלְמָחָר קֹדֶשׁ, וּמַקְרִיבִין מוּסָף לְמָחָר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ אַחַר מִנְחָה.
Après la destruction du Temple,21 Rabbi Yo’hanan ben Zakaï et son tribunal22 instituèrent d’accepter le témoignage durant toute la journée. Même si les témoins arrivent à la toute fin du trentième jour, avant le coucher du soleil,23 leur témoignage est accepté et seul le trentième jour est fêté.מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּבֵית דִּינוֹ שֶׁיִּהְיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וַאֲפִלּוּ בָּאוּ עֵדִים יוֹם שְׁלוֹשִׁים בְּסוֹף הַיּוֹם סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, מְקַבְּלִין עֵדוּתָן וּמְקַדְּשִׁין יוֹם שְׁלוֹשִׁים בִּלְבָד.
7Quand le tribunal déclarait le mois plein faute de témoins le trentième jour, il montait dans un lieu désigné et organisait un repas le trente-et-unième jour, devenu Roch ‘Hodech.24 Ils ne montaient pas de nuit, mais à l’aube, avant le lever du soleil.25 Ils étaient au moins dix participants. Ce repas ne se faisait qu’avec du pain à base de céréales et de légumineuses, qu’ils consommaient pendant le repas. C’est le sens des sources parlant du repas associé à la mitsva du mois plein.זכְּשֶׁמְּעַבְּרִין בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּאוּ עֵדִים כָּל יוֹם שְׁלוֹשִׁים, הָיוּ עוֹלִין לְמָקוֹם מוּכָן וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעוּדָה בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלוֹשִׁים שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְאֵין עוֹלִין לְשָׁם בַּלַּיְלָה, אֶלָא בַּנֶּשֶׁף קֹדֶם עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאֵין עוֹלִין לִסְעוּדָה זוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין עוֹלִין לָהּ אֶלָא בְּפַת דָּגָן וְקִטְנִית, וְאוֹכְלִין בְּעֵת הַסְעוּדָה. וְזוֹ הִיא סְעוּדַת מִצְוָה שֶׁל עִבּוּר הַחֹדֶשׁ הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם.
8À l’origine, après avoir sanctifié le nouveau mois, le tribunal allumait des feux26 au sommet des montagnes pour en informer les régions lointaines.27 Quand les Samaritains commencèrent à agir de façon malveillante et à allumer les feux à de mauvaises dates pour semer la confusion,28 les Sages instaurèrent l’envoi de messagers à la place.29חבָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיוּ בֵּית דִּין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ, הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָרְחוֹקִים. מִשֶּׁקִלְקְלוּ הַכּוּתִים שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת כְּדֵי לְהַטְעוֹת הָעָם, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִים יוֹצְאִין וּמוֹדִיעִין לָרַבִּים.
Ces messagers ne peuvent pas profaner la sainteté des fêtes, ni celle de Yom Kippour par des déplacements. À plus forte raison, ils ne peuvent pas profaner la sainteté du Chabbat. Car on ne transgresse le Chabbat que pour sanctifier effectivement le mois, non pour en propager l’annonce.וּשְׁלוּחִים אֵלּוּ אֵינָן מְחַלְּלִין אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שַׁבָּת - שֶׁאֵין מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת לְקַיְּמוֹ, אֶלָא לְקַדְּשׁוֹ בִּלְבָד.
9Des messagers sont envoyés pour informer le peuple pour six des mois de l’année seulement : pour Nissan, en raison de Pessa’h ; pour Av, en raison du jeûne de Ticha BéAv.30 Pour Eloul, en raison de Roch Hachana — c’est-à-dire pour qu’ils puissent se tenir prêts le trentième jour du mois d’Eloul.31 Si l’on apprenait que le Grand Tribunal avait sanctifié le trentième jour, on n’observait que ce jour-là comme fête. Si cela ne leur devenait pas connu,32 on observait alors à la fois le trentième et le trente-et-unième jours comme Roch Hachana, jusqu’à l’arrivée des messagers de Tichri. Pour Tichri, en raison des fêtes. Pour Kislev, en raison de ‘Hanouka. Pour Adar, en raison de Pourim.33 Tant que le Beth Hamikdach était debout, des messagers étaient aussi envoyés pour le mois d’Iyar, en raison du petit Pessa’h.34טעַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הָיוּ שְׁלוּחִים יוֹצְאִין: עַל נִיסָן, מִפְּנֵי הַפֶּסַח. וְעַל אָב, מִפְּנֵי הַתַּעְנִית. וְעַל אֱלוּל, מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיֵּשְׁבוּ מְצַפִּין בְּיוֹם שְׁלוֹשִׁים לֶאֱלוּל - אִם נוֹדַע לָהֶם שֶׁקִּדְּשׁוּ בֵּית דִּין יוֹם שְׁלוֹשִׁים, נוֹהְגִים אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ בִּלְבָד; וְאִם לֹא נוֹדַע לָהֶם, נוֹהֲגִים יוֹם שְׁלוֹשִׁים קֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד וּשְׁלוֹשִׁים קֹדֶשׁ, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. וְעַל תִּשְׁרֵי, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. וְעַל כִּסְלֵו, מִפְּנֵי חֲנֻכָּה. וְעַל אֲדָר, מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּבִזְמָן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם - יוֹצְאִין עַל אִיָּר, מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן.
10Même lorsque la lune avait été clairement vue la nuit précédente, les messagers pour les mois de Nissan et de Tichri ne partaient pas35 avant le lever du soleil et d’avoir entendu le tribunal proclamer : « Il est sanctifié. »36 En revanche, si le tribunal sanctifiait la lune à la fin du vingt-neuvième jour, ce qui est possible, comme nous l’avons expliqué,37 et que les messagers entendaient la proclamation du tribunal, ils pouvaient partir dès cette nuit-là.ישְׁלוּחֵי נִיסָן וּשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי - אֵין יוֹצְאִין אֶלָא בְּיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַחַר שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין 'מְקֻדָּשׁ'. וְאִם קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין בְּסוֹף יוֹם תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְשָׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין 'מְקֻדָּשׁ' - יוֹצְאִין מִבָּעֶרֶב.
Les messagers pour les autres mois, en revanche, pouvaient partir dès la nuit où la lune était observée. Bien que le tribunal n’ait pas encore sanctifié le nouveau mois, puisque la lune avait été vue, ils pouvaient partir, car le tribunal allait certainement sanctifier le nouveau mois le lendemain.וּשְׁלוּחֵי שְׁאָר הַשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים - יֵשׁ לָהֶם לָצֵאת מִבָּעֶרֶב אַחַר שֶׁנִּרְאָה הַיָּרֵחַ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא קִדְּשׁוּ בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ; הוֹאִיל וְנִרְאָה הַחֹדֶשׁ, יֵצְאוּ, שֶׁהֲרֵי לְמָחָר בַּוַּדַּאי מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין.
11Dans tous les lieux où ces messagers arrivaient avant la célébration des fêtes, les fêtes étaient observées pendant un seul jour, comme prescrit par la Torah.יאכָּל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַשְּׁלוּחִין מַגִּיעִין, הָיוּ עוֹשִׂין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת יוֹם טוֹב אֶחָד, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה.
Dans les régions éloignées, où les messagers n’arrivaient pas avant la célébration des fêtes,38 on observait les fêtes pendant deux jours, à cause du doute en la matière, car on ne savait pas quel jour le Grand Tribunal avait fixé comme début du mois.39וּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁאֵין הַשְּׁלוּחִים מַגִּיעִין אֲלֵיהֶם, הָיוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים מִפְּנֵי הַסָּפֵק, לְפִי שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים יוֹם שֶׁקָּבְעוּ בּוֹ בֵּית דִּין רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵיזֶה יוֹם הוּא.
12Il existait des lieux où les messagers envoyés pour Nissan arrivaient à temps pour la célébration de Pessa’h, mais où les messagers envoyés pour Tichri n’arrivaient pas à temps pour la célébration de Souccot.40 Selon la stricte lettre de la loi, ils auraient dû observer Pessa’h un seul jour, puisque les messagers les avaient informés de la date de Roch ‘Hodech, et observer Souccot pendant deux jours, puisque les messagers ne les avaient pas atteints à temps.יביֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ מַגִּיעִין אֲלֵיהֶן שְׁלוּחֵי נִיסָן, וְלֹא הָיוּ מַגִּיעִין אֲלֵיהֶן שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי, וּמִן הַדִּין הָיָה שֶׁיַּעֲשׂוּ פֶּסַח יוֹם טוֹב אֶחָד, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לָהֶן שְׁלוּחִין וְיָדְעוּ בְּאֵיזֶה יוֹם נִקְבַּע רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְיַעֲשׂוּ יוֹם טוֹב שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שְׁנֵי יָמִים, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶן הַשְּׁלוּחִין.
Cependant, afin qu’il n’y ait pas de différence entre les fêtes, les Sages instituèrent que l’on observe deux jours pour toutes les fêtes dans tous les lieux qui n’étaient pas atteints par les messagers de Tichri. Cela inclut même la fête de Chavouot.41וּכְדֵי שֶׁלֹּא לַחְלֹק בַּמּוֹעֲדוֹת, הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאֵין שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי מַגִּיעִין לוֹ, עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים, אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת.
13Combien de jours supplémentaires les messagers pour Nissan voyagent-ils par rapport à ceux de Tichri ? Deux. Car les messagers pour Tichri ne voyagent pas le premier Tichri, parce que c’est une fête, ni le dix, parce que c’est Yom Kippour.42יגוְכַמָּה בֵּין שְׁלוּחֵי נִיסָן לִשְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי? שְׁנֵי יָמִים; שֶׁשְּׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי אֵינָן מְהַלְּכִין בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְלֹא בָּעֲשִׂירִי בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים.
14Il n’est pas nécessaire qu’il y ait deux messagers. Même les paroles d’un seul individu sont considérées comme crédibles.ידאֵין הַשְּׁלוּחִין צְרִיכִין לִהְיוֹת שְׁנַיִם, אֶלָא אֲפִלּוּ אֶחָד נֶאֱמָן.
Et cela ne s’applique pas seulement aux messagers. Même lorsqu’un marchand itinérant sans autorité particulière passe dans une ville et dit : « J’ai entendu du tribunal43 qu’il a sanctifié le nouveau mois à telle et telle date », ses paroles sont acceptées, et la célébration des fêtes est organisée en conséquence. La raison est que c’est une chose qui sera inévitablement révélée.44 C’est pourquoi le témoignage d’un seul témoin fiable suffit.45וְלֹא שָׁלִיחַ בִּלְבָד, אֶלָא אֲפִלּוּ תַּגָּר מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁבָּא לְדַרְכּוֹ וְאָמַר 'אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם פְּלוֹנִי' - נֶאֱמָן, וּמְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת עַל פִּיו; שֶׁדָּבָר זֶה דָּבָר הֶעָשׂוּי לְהִגָּלוֹת הוּא, וְעֵד אֶחָד כָּשֵׁר נֶאֱמָן עָלָיו.
15Voici ce qui s’applique lorsque le tribunal est resté en séance tout le trentième jour sans que des témoins ne se présentent : les juges se lèvent tôt le lendemain matin et déclarent le mois plein, comme nous l’avons indiqué plus haut dans ce chapitre,46 et quatre ou cinq jours plus tard, des témoins arrivent de régions lointaines et attestent avoir vu la lune au moment opportun, c’est-à-dire dans la nuit du trentième jour. Même si les témoins se présentent à la fin du mois, nous les interrogeons avec grande rigueur et nous cherchons à les déconcerter par des questions pointues. Nous les examinons en profondeur et sommes très scrupuleux quant à leur témoignage. Car le tribunal s’efforce de ne pas sanctifier ce mois, puisqu’il a déjà été déclaré plein.47טובֵּית דִּין שֶׁיָּשְׁבוּ כָּל יוֹם שְׁלוֹשִׁים וְלֹא בָאוּ עֵדִים, וְהִשְׁכִּימוּ בַּנֶּשֶׁף וְעִבְּרוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֵרֶק זֶה, וְאַחַר אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה יָמִים בָּאוּ עֵדִים רְחוֹקִים וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ שֶׁהוּא לֵיל שְׁלוֹשִׁים, וַאֲפִלּוּ בָּאוּ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ - מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן אִיּוּם גָּדוֹל וּמַטְרִיפִים אוֹתָם בִּשְׁאֵלוֹת, וּמַטְרִיחִין עֲלֵיהֶן בִּבְדִיקוֹת וּמְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּתָן, וּמִשְׁתַּדְּלִין בֵּית דִּין שֶׁלֹּא יְקַדְּשׁוּ חֹדֶשׁ זֶה, הוֹאִיל וְיָצָא שְׁמוֹ מְעֻבָּר.
16Si les témoins maintiennent leur témoignage, s’il est conforme aux calculs du tribunal, si les témoins sont des hommes de bonne réputation, dotés de compréhension, et si leur témoignage a été minutieusement vérifié — alors on sanctifie la lune rétroactivement. On recalcule les dates du mois à partir du trentième jour suivant le Roch ‘Hodech précédent, puisque la lune a été observée en son temps.טזוְאִם עָמְדוּ הָעֵדִים בְּעֵדוּתָן וְנִמְצֵאת מְכֻוֶּנֶת, וַהֲרֵי הָעֵדִים אֲנָשִׁים יְדוּעִים וּנְבוֹנִים, וְנֶחְקְרָה הָעֵדוּת כָּרָאוּי - מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, וְחוֹזְרִין וּמוֹנִין לְאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ מִיּוֹם שְׁלוֹשִׁים, הוֹאִיל וְנִרְאָה הַיָּרֵחַ בְּלֵילוֹ.
17Si le tribunal estime qu’il est nécessaire de maintenir le mois comme il a été — c’est-à-dire déclaré plein, comme cela avait été établi avant l’arrivée des témoins —, il le laisse ainsi. C’est ce que l’on entend par l’affirmation suivante des Sages : « Le mois est rendu plein par nécessité. »4849יזוְאִם הֻצְרְכוּ בֵּית דִּין לְהַנִּיחַ חֹדֶשׁ זֶה מְעֻבָּר, כְּשֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלּוּ הָעֵדִים - מַנִּיחִין. וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ: מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ.
Certains grands Sages expriment une opinion divergente sur ce point, et affirment que l’on ne rend jamais un mois plein par nécessité. Au contraire, si des témoins se présentent, le mois est sanctifié, et aucune intimidation n’est exercée à leur encontre.50וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים מִי שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה וְאוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַחֹדֶשׁ לְצֹרֶךְ - הוֹאִיל וּבָאוּ עֵדִים, מְקַדְּשִׁין וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן.
18Il me semble51 que la divergence d’opinion entre les Sages à ce sujet ne concerne que les situations suivantes : a) pour les mois autres que Nissan et Tichri, ou b) lorsqu’au cours des mois de Nissan ou de Tichri, les témoins se présentent seulement après que les fêtes sont déjà passées, que toutes les pratiques festives ont déjà été accomplies, et que le moment pour offrir les sacrifices et observer les fêtes est révolu.יחיֵרָאֶה לִי, שֶׁאֵין מַחְלֹקֶת הַחֲכָמִים בְּדָבָר זֶה אֶלָא בִּשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים, חוּץ מִנִּיסָן וְתִשְׁרֵי, אוֹ בְּעֵדֵי נִיסָן וְתִשְׁרֵי שֶׁבָּאוּ אַחַר שֶׁעָבְרוּ הָרְגָלִים, שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה מַה שֶׁנַּעֲשָׂה, וְעָבַר זְמָן הַקָּרְבָּנוֹת וּזְמָן הַמּוֹעֲדוֹת.
En revanche, si les témoins se présentent pendant Tichri ou Nissan avant la moitié du mois,52 leur témoignage est accepté, et aucune intimidation n’est exercée à leur encontre. Car on ne cherche pas à intimider des témoins qui affirment avoir vu la lune en temps opportun, dans le but de rendre le mois plein.אֲבָל אִם בָּאוּ הָעֵדִים בְּנִיסָן וְתִשְׁרֵי קֹדֶם חֲצִי הַחֹדֶשׁ, מְקַבְּלִין עֵדוּתָן, וְאֵין מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּלָל, שֶׁאֵין מְאַיְּמִין עַל עֵדִים שֶׁהֵעִידוּ עַל הַחֹדֶשׁ שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ כְּדֵי לְעַבְּרוֹ.
19En revanche, on intimide les témoins dont le témoignage est contesté, lorsqu’il semble que celui-ci ne sera pas retenu, et que le mois sera déclaré plein. On les pousse à soutenir leur témoignage afin que le mois soit sanctifié en son temps.יטאֲבָל מְאַיְּמִין עַל עֵדִים שֶׁנִּתְקַלְקְלָה עֵדוּתָן, וַהֲרֵי הַדָּבָר נוֹטֶה שֶׁלֹּא תִתְקַיַּם הָעֵדוּת וְיִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ - מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת, וְיִתְקַדֵּשׁ בִּזְמַנּוֹ.
De même, lorsque des témoins se présentent — avant la sanctification du nouveau mois — pour invalider53 le témoignage de ceux qui ont vu la lune en temps voulu, le tribunal les intimide pour rejeter leur contestation et permettre que le nouveau mois soit sanctifié au moment opportun.54וְכֵן אִם בָּאוּ עֵדִים לְהָזִים אֶת הָעֵדִים שֶׁרָאוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, קֹדֶם שֶׁיְּקַדְּשׁוּהוּ בֵּית דִּין - הֲרֵי אֵלּוּ מְאַיְּמִין עַל הַמְּזִימִין עַד שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם הַהֲזָמָה, וְיִתְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ.