| כזלָ֚מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֚ה דַרְכִּי֙ מֵֽיְהֹוָ֔ה וּמֵֽאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַֽעֲבֽוֹר: |
| |
|
למה תאמר:
עמי יעקב ותדבר בגלות:
|
| |
|
נסתרה דרכי מה':
העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו:
|
| |
|
ומאלהי משפטי יעבור:
העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו:
|
| כחהֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֚ם | יְהֹוָה֙ בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבֽוּנָתֽוֹ: |
| |
|
בורא קצות הארץ וגו':
אין חקר לתבונתו ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע"י היסורין:
|
| כטנֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה: |
| |
|
נותן ליעף כח:
וסופו להחליף כח לעייפותכם:
|
| לוְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַֽחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ: |
| |
|
ויעפו נערים:
גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף:
|
| |
|
ובחורים כשול יכשלו:
אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק:
|
| לאוְקוֵֹ֚י יְהֹוָה֙ יַֽחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַֽעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵֽלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ: |
| |
|
אבר:
כנף:
|
| אהַֽחֲרִ֚ישׁוּ אֵלַי֙ אִיִּ֔ים וּלְאֻמִּ֖ים יַֽחֲלִ֣יפוּ כֹ֑חַ יִגְּשׁוּ֙ אָ֣ז יְדַבֵּ֔רוּ יַחְדָּ֖ו לַמִּשְׁפָּ֥ט נִקְרָֽבָה: |
| |
|
החרישו אלי:
כדי לשמוע דבר:
|
| |
|
איים:
אומות של עכו"ם:
|
| |
|
יחליפו כח:
יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח:
|
| |
|
יגשו:
הלום ואז משיגשו ידברו:
|
| |
|
למשפט נקרבה:
להוכיח' על פניהם:
|
| במִ֚י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח צֶ֖דֶק יִקְרָאֵ֣הוּ לְרַגְל֑וֹ יִתֵּ֨ן לְפָנָ֚יו גּוֹיִם֙ וּמְלָכִ֣ים יַ֔רְדְּ יִתֵּ֚ן כֶּֽעָפָר֙ חַרְבּ֔וֹ כְּקַ֥שׁ נִדָּ֖ף קַשְׁתּֽוֹ: |
| |
|
מי העיר ממזרח:
אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברה' להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך:
|
| |
|
יתן לפניו גוים:
מי שהעירו ממקומו להסיע הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם:
|
| |
|
ירד:
ירדה:
|
| |
|
יתן כעפר חרבו:
רמא כעפרא קטולין קדם חרביה, נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף:
|
| גיִרְדְּפֵ֖ם יַֽעֲב֣וֹר שָׁל֑וֹם אֹ֥רַח בְּרַגְלָ֖יו לֹ֥א יָבֽוֹא: |
| |
|
ירדפם יעבור שלום:
הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם:
|
| |
|
אורח ברגליו לא יבא:
דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו, לא יבא לא היה רגיל לבא:
|
| דמִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַֽחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא: |
| |
|
מי פעל ועשה:
לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת:
|
| |
|
אני ה' ראשון:
להפליא פלא ולעזור:
|
| |
|
ואת אחרונים אני הוא:
אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם:
|
| הרָא֚וּ אִיִּים֙ וְיִירָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶֽחֱרָ֑דוּ קָֽרְב֖וּ וַיֶּֽאֱתָיֽוּן: |
| |
|
ראו איים:
עובדי עכו"ם הגבורות שאעשה וייראו:
|
| |
|
קרבו ויאתיון:
זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה:
|
| ואִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק: |
| |
|
איש את רעהו וגו':
יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם:
|
| זוַיְחַזֵּ֚ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַֽחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֚ר לַדֶּ֙בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט: |
| |
|
ויחזק חרש:
נוסך הפסל:
|
| |
|
את צורף:
המרקעו בזהב:
|
| |
|
מחליק פטיש:
באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה:
|
| |
|
את הולם פעם:
הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו:
|
| |
|
אומר לדבק טוב הוא:
על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל:
|
| |
|
דבק:
שולדור"א:
|
| |
|
ויחזקהו:
לצלם:
|
| |
|
במסמרים לא ימוט:
כולם יחזקו זה את זה:
|
| חוְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַֽעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהֲבִֽי: |
| |
|
ואתה ישראל עבדי:
ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ"א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה'
|
| |
|
ראו איים:
אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם:
|
| |
|
איים:
כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם:
|
| |
|
איש את רעהו יעזורו:
זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם (בראשית י״ד:כ׳) וזה עוזר את זה במתנות (שם) ויתן לו מעשר מכל:
|
| |
|
ויחזק חרש:
זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה:
|
| |
|
את צורף:
זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה:
|
| |
|
את הולם פעם:
זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת:
|
| |
|
אומר לדבק טוב הוא:
טוב לידבק באלוה של זה:
|
| |
|
ויחזקהו:
שם לאברה' להיו' דבק בהקב"ה ולא ימוט:
|
| |
|
ואתה ישראל עבדי:
אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת ואתה ישראל עבדי. הקנוי לי משני אבות:
|
| |
|
זרע אברהם אוהבי:
שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה:
|
| טאֲשֶׁ֚ר הֶֽחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵֽאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָֽאֹ֚מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ: |
| |
|
אשר החזקתיך:
לקחתיך לחלקי כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו:
|
| |
|
מקצות הארץ:
משאר העכו"ם:
|
| |
|
ומאציליה:
מן הגדולים שבהן:
|
| |
|
קראתיך:
בשם לחלקי בני בכורי ישראל:
|
| |
|
ולא מאסתיך:
כזה שנאמר בו (מלאכי א) שנאתי:
|
| יאַל־תִּירָא֙ כִּֽי עִמְּךָ֣־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי: |
| |
|
אל תשתע:
אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי"ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי"ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו (ישעיה כט) וישתומם (מיכה ז) וישתמר חוקות עמרי (ש"א א) תשתכרין (איוב ל) תשתפך נפשי:
|
| יאהֵ֚ן יֵבֹ֙שׁוּ֙ וְיִכָּ֣לְמ֔וּ כֹּ֖ל הַנֶּֽחֱרִ֣ים בָּ֑ךְ יִֽהְי֥וּ כְאַ֛יִן וְיֹֽאבְד֖וּ אַנְשֵׁ֥י רִיבֶֽךָ: |
| יבתְּבַקְשֵׁם֙ וְלֹ֣א תִמְצָאֵ֔ם אַנְשֵׁ֖י מַצֻּתֶ֑ךָ יִהְי֥וּ כְאַ֛יִן וּכְאֶ֖פֶס אַנְשֵׁ֥י מִלְחַמְתֶּֽךָ: |
| יגכִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מַֽחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָֽאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ: |
| ידאַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֚י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל: |
| |
|
תולעת יעקב:
משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה, תולעת וירמונ"א בלע"ז:
|
| |
|
מתי ישראל:
מספר ישראל:
|
| טוהִנֵּ֣ה שַׂמְתִּ֗יךְ לְמוֹרָג֙ חָר֣וּץ חָדָ֔שׁ בַּ֖עַל פִּֽיפִיּ֑וֹת תָּד֚וּשׁ הָרִים֙ וְתָדֹ֔ק וּגְבָע֖וֹת כַּמֹּ֥ץ תָּשִֽׂים: |
| |
|
למורג חרוץ:
כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ"א בלע"ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק:
|
| |
|
חדש:
כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו:
|
| |
|
בעל פיפיות:
הם חידודי החריצין:
|
| |
|
תדוש הרים:
מלכים ושרים:
|
| טזתִּזְרֵם֙ וְר֣וּחַ תִּשָּׂאֵ֔ם וּסְעָרָ֖ה תָּפִ֣יץ אֹתָ֑ם וְאַתָּה֙ תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֔ה בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּתְהַלָּֽל: |
| |
|
תזרם:
תזרה אותם כבמזרה לרוח:
|
| |
|
ורוח תשאם:
מאליהם לגיהנם:
|
