| והַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָֽלְא֥וּ פְנֵֽי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה: |
| |
|
הבאים ישרש יעקב
הלא ידעתם מה עשיתי בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד (אשר) מלאו פני תבל תנובה:
|
| זהַכְּמַכַּ֥ת מַכֵּ֖הוּ הִכָּ֑הוּ אִם־כְּהֶ֥רֶג הֲרֻגָ֖יו הֹרָֽג: |
| |
|
הכמכת מכהו הכהו
הראיתם בגבורתי שכמכת המכה יעקב הכתיו הם טבעום במים ואני טבעתים במים יש תמיהות שהם מתקיימות כגון זו וכגון (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגלתי אל בית אביך (יחזקאל ח׳:ו׳) הרואה אתה מה המה עושים:
|
| |
|
אם כהרג
ישראל שהיו הרוגין של פרעה הורג פרעה ועמו:
|
| חבְּסַאסְּאָ֖ה בְּשַׁלְחָ֣הּ תְּרִיבֶ֑נָּה הָגָ֛ה בְּרוּח֥וֹ הַקָּשָׁ֖ה בְּי֥וֹם קָדִֽים: |
| |
|
בסאסאה
באותה מדה:
|
| |
|
בשלחה תריבנה
כששילחה מצרים את ישראל תריבנה המדה בסאה שלה:
|
| |
|
הגה ברוחו הקשה
הגה דבר בדבורו הקשה:
|
| |
|
ביום קדים
ביום ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א):
|
| טלָכֵ֗ן בְּזֹאת֙ יְכֻפַּ֣ר עֲוֹֽן־יַֽעֲקֹ֔ב וְזֶ֕ה כָּל־פְּרִ֖י הָסִ֣ר חַטָּאת֑וֹ בְּשׂוּמ֣וֹ | כָּל־אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי־גִר֙ מְנֻפָּצ֔וֹת לֹֽא־יָקֻ֥מוּ אֲשֵׁרִ֖ים וְחַמָּנִֽים: |
| |
|
לכן
גם עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז:
|
| |
|
וזה כל פרי
הטוב לו להסיר חטאתו אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקרות וכן (תהילים קל״ז:ט׳) ונפץ את עולליך וכן (ירמיהו י״ג:י״ד) ונפצתים איש אל אחיו, גיר מין צבע הוא:
|
| |
|
לא יקומו אשרים וחמנים
למען לא יקימו להם עכו"ם:
|
| יכִּ֣י עִ֚יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ: |
| |
|
כי עיר בצורה בדד
כי בעשותם זאת עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד והנוה יהיה משולח ונעזב כמדבר:
|
| |
|
שם ירעה עגל
אפרים ירשנו שקרוי עגל שנא' (ירמיהו ל״א:י״ח) כעגל לא לומד:
|
| |
|
וכלה סעיפיה
ענפיה:
|
| יאבִּיבֹ֚שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֚א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַֽחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹֽצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ: |
| |
|
ביבש קצירה
קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה (תהילים פ׳:י״ב) ועשה קציר (איוב י״ד:ט׳) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה:
|
| |
|
נשים באות מאירות אותה
עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י, מאירות כמו (מלאכי א׳:י׳) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳) וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"'ק (דף י') לית ליה ביבש קצירה תשברנה:
|
| יבוְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְהֹוָ֛ה מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| |
|
יחבט ה'
ת"י יתרמון קטילין ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחזור ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול:
|
| |
|
משבולת הנהר
הם האובדים בארץ אשור:
|
| |
|
עד נחל מצרים
הם הנדחים בארץ מצרים:
|
| |
|
הנהר
פרת, הם בני אשור היושבים על פרת:
|
| |
|
עד נחל מצרים
הם יושבי מצרים יחבוט אותם כחובט זיתים:
|
| |
|
ואתם תלוקטו
מן הגליות:
|
| |
|
לאחד אחד
המוצא אחד מכם יביאהו מנחה:
|
| יגוְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּֽחֲו֧וּ לַֽיהֹוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירֽוּשָׁלִָֽם: |
| |
|
האובדים בארץ אשור
לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים:
|
| אה֗וֹי עֲטֶ֚רֶת גֵּאוּת֙ שִׁכֹּרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם וְצִ֥יץ נֹבֵ֖ל צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֑וֹ אֲשֶׁ֛ר עַל־רֹ֥אשׁ גֵּֽיא־שְׁמָנִ֖ים הֲל֥וּמֵי יָֽיִן: |
| |
|
שכורי אפרים
שהיו משתכרין ביין טוב של מדינת פרוגיתא כדאמר מיא דדורמסקית וחמרא דפרוגיתא קפחו עשרת השבטים:
|
| |
|
וציץ נובל צבי תפארתו
ומצב מטע תפארתו יהיה ציץ הפרח שלו:
|
| |
|
ונובל הם תאינים המקולקלות כמו ששנינו בברכות על הנובלו' ופירשו רבותינו בשולי כמרא:
|
| |
|
וציץ
נץ כדמתרגמינן ויצץ ציץ ואנץ נץ:
|
| |
|
אשר
נטועים:
|
| |
|
על ראש גיא שמנים
היא כנרת שפירותיה מתוקים ושם הם הולמים עצמן ביין:
|
| |
|
הלומי יין
כתושי חמר, ויש עוד לפתור צבי תפארתו אשר על וגו' צבי התפארת שעל ראש עשרת השבטים המשוחין בגאות ראשי שמנים כמו שנאמר (עמוס ו׳:ו׳) ראשית שמנים ימשחו, גיא ל' גאוה כמו (לעיל טו) מואב גיא מאד (ואותו הציץ כציצת נובל תהיה): הלומי יין. כך קוראן על שם שכרותן שנאמר בהם (עמוס ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין:
|
| בהִנֵּ֨ה חָזָ֚ק וְאַמִּץ֙ לַֽאדֹנָ֔י כְּזֶ֥רֶם בָּרָ֖ד שַׂ֣עַר קָ֑טֶב כְּ֠זֶרֶם מַ֣יִם כַּבִּירִ֥ים שֹׁטְפִ֛ים הִנִּ֥יחַ לָאָ֖רֶץ בְּיָֽד: |
| |
|
הנה
יש רוח חזק ואמיץ לה' שהוא כזרם ברד ושער קטב מרירי:
|
| |
|
הניח לארץ ביד
יניחהו על ארצם בידו החזקה ויפיל הנובלות מן התאנים:
|
| גבְּרַגְלַ֖יִם תֵּֽרָמַ֑סְנָה עֲטֶ֥רֶת גֵּא֖וּת שִׁכּוֹרֵ֥י אֶפְרָֽיִם: |
| דוְהָ֨יְתָ֜ה צִיצַ֚ת נֹבֵל֙ צְבִ֣י תִפְאַרְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹ֖אשׁ גֵּ֣יא שְׁמָנִ֑ים כְּבִכּוּרָהּ֙ בְּטֶ֣רֶם קַ֔יִץ אֲשֶׁ֨ר יִרְאֶ֚ה הָֽרֹאֶה֙ אוֹתָ֔הּ בְּעוֹדָ֥הּ בְּכַפּ֖וֹ יִבְלָעֶֽנָּה: |
| |
|
כבכורה בטרם קיץ
כבישול' של תאנת ציץ נובל:
|
| |
|
בטרם קיץ
עת בישול שאר התאנים אשר מתוך שהיא בכורה קופץ עליה ובולעה בעודה בכפו כך וישקוד על הרעה ויביאה עלינו (דניאל ט׳:י״ד):
|
| הבַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַֽעֲטֶ֣רֶת צְבִ֔י וְלִצְפִירַ֖ת תִּפְאָרָ֑ה לִשְׁאָ֖ר עַמּֽוֹ: |
| |
|
ביום ההוא
כהתם הפושעים:
|
| |
|
יהיה ה' צבאות לעטרת צבי
לצדיקים הנשארים בה:
|
| ווּלְר֖וּחַ מִשְׁפָּ֑ט לַיּוֹשֵׁב֙ עַל־הַמִּשְׁפָּ֔ט וְלִ֨גְבוּרָ֔ה מְשִׁיבֵ֥י מִלְחָמָ֖ה שָֽׁעְרָה: |
| |
|
ולרוח משפט
יהיה הקב"ה להורות משפט:
|
| |
|
ליושב על המשפט ולגבורה
יהיה לאותן שהם משיבי מלחמ' מלחמתה של תורה:
|
| זוְגַם־אֵ֙לֶּה֙ בַּיַּ֣יִן שָׁג֔וּ וּבַשֵּׁכָ֖ר תָּע֑וּ כֹּהֵ֣ן וְנָבִיא֩ שָׁג֨וּ בַשֵּׁכָ֜ר נִבְלְע֣וּ מִן־הַיַּ֗יִן תָּעוּ֙ מִן־הַשֵּׁכָ֔ר שָׁגוּ֙ בָּֽרֹאֶ֔ה פָּק֖וּ פְּלִֽילִיָּֽה: |
| |
|
וגם אלה
יושבי משפט ומשיבי מלחמה שבדור הזה כלומר טובים וחשובים שבהן ביין שגו כי עתה אין טוב בהם:
|
| |
|
שגו ברואה
הלעיגו בדברי הנביאים וי"ת במאכל מעדנים שראוהו עונג להם:
|
| |
|
פקו פליליה
הכשילו המשפט:
|
| |
|
פקו
לשון פיק ברכים (נחום ב׳:י״א) פוקה (שמואל א' כ"ה):
|
| חכִּי כָּל־שֻׁלְחָנ֔וֹת מָֽלְא֖וּ קִ֣יא צֹאָ֑ה בְּלִ֖י מָקֽוֹם: |
| |
|
כי כל שולחנות
שלהם של זבחי מתי' הם שהם כקיא צואה:
|
| |
|
בלי מקום
אין הדעת סובלתן:
|
| טאֶת־מִי֙ יוֹרֶ֣ה דֵעָ֔ה וְאֶת־מִ֖י יָבִ֣ין שְׁמוּעָ֑ה גְּמוּלֵי֙ מֵֽחָלָ֔ב עַתִּיקֵ֖י מִשָּׁדָֽיִם: |
| |
|
את מי יורה דעה
שמא לתינוקות שאין יודעין להבין כי הגדולים פנו לדרך רעה:
|
| |
|
גמולי מחלב
בדולי מחלב:
|
| |
|
עתיקי משדים
לשון ויעתק משם (בראשי' יב), ד"א בדולי' מן התורה שנקראת חלב ועתיקי משדים מוסרים מלפני ת"ח:
|
| יכִּ֣י צַ֚ו לָצָו֙ צַ֣ו לָצָ֔ו קַ֥ו לָקָ֖ו קַ֣ו לָקָ֑ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֥יר שָֽׁם: |
| |
|
כי צו לצו צו לצו
נביא מצוה להם מאת הקב"ה והם יש להם צו של עכו"ם כנגד צו זה וחוזר הנביא ומוכיחם והם תמיד אומרים יש לנו צו לצו שלנו חשוב משלך:
|
| |
|
קו לקו
יש להם קו משקולת משפטי רשע כנגד קו הצדק:
|
| |
|
זעיר שם
הנביא אומר להם עוד מעט תבוא עליכם רעה והם אומרים זעיר שם ימהר יחישה מעשהו לימים מועטין:
|
| יאכִּי בְּלַֽעֲגֵ֣י שָׂפָ֔ה וּבְלָשׁ֖וֹן אַחֶ֑רֶת יְדַבֵּ֖ר אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה: |
| |
|
בלעגי שפה
וכן כל לשון לעגים וכן (לקמן לב) עלגים שניהם לשון הפוך שאינו מיושר להשמע:
|
| |
|
ידבר אל העם הזה
כל המדבר אליהם דבר נבואה ותוכחה דומה להם ללשון נלעג שאין יכולין להבין בו:
|
| יבאֲשֶׁ֣ר | אָמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם זֹ֚את הַמְּנוּחָה֙ הָנִ֣יחוּ לֶֽעָיֵ֔ף וְזֹ֖את הַמַּרְגֵּעָ֑ה וְלֹ֥א אָב֖וּא שְׁמֽוֹעַ: |
| |
|
אשר אמר
הנביא להם זאת המנוחה להיותכם בשלוה הניחו לעיף שלא תגזלוהו זאת תהיה לכם המרגעה:
|
| יגוְהָיָ֨ה לָהֶ֜ם דְּבַר־יְהֹוָ֗ה צַ֣ו לָצָ֞ו צַ֚ו לָצָו֙ קַ֚ו לָקָו֙ קַ֣ו לָקָ֔ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֣יר שָׁ֑ם לְמַ֨עַן יֵֽלְכ֜וּ וְכָֽשְׁל֚וּ אָחוֹר֙ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנֽוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ: |
| |
|
והיה להם דבר ה' וגו'
כמדתה ימדוד להם יגזור שדברו עליהם צו של אומות המשתעבדים בם על צו פקודה על פקודה עבודה על עבודה קו של פורענות כנגד קו של עבירות שבידם קו לקו תקוה חילוף תקוה יקוו לאור והנה חשך:
|
| |
|
זעיר שם זעיר שם
לימים מועטים תבא עליהם והם יתמעטו שם בארץ אויביהם:
|
