| אכֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל: |
| |
|
מצא חן.
בעיני דור המדבר:
|
| |
|
שרידי חרב.
מצרים והעמלקי והכנעני:
|
| |
|
הלוך להרגיעו ישראל.
בהוליכם לנחול ארץ מרגועם:
|
| במֵרָח֕וֹק יְהֹוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַֽהֲבַ֚ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד: |
| |
|
מרחוק.
בזכות אבות:
|
| |
|
נראה לי.
אני הנביא ואמר לי לאמר לכנסת ישראל אהבת עולם אהבתיך:
|
| גע֚וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל עוֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַֽׂחֲקִֽים: |
| |
|
עוד אבנך ונבנית.
בניינים שנים היו לך על ידי אדם לכך חרבו עוד אבנך אני בעצמי בנין שלישי ונבנית לעולם:
|
| |
|
תעדי.
תתקשטי:
|
| דעוֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ: |
| |
|
וחללו.
בשנה הרביעית יחללו את פרים לפדותו בכסף:
|
| הכִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָֽרְא֥וּ נֹֽצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם קוּמוּ וְנַֽעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ: |
| |
|
נוצרים.
צופים בראשי מגדלים גבוהים להכריז קול נשמע למרחוק ל"א נוצרים כמו נוצר חסד לאלפים (שמות ל״ד:ז׳) לשון שמירה כלומר יש יום שיקראו אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו וכת"י ארי אית אריכות יומיא וסגי טובא דעתיד למיתי לצדיקיא דנטרו אורייתי מלקדמין:
|
| וכִּי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה רָנּ֚וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַֽהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֚יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֚ע יְהֹוָה֙ אֶת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: |
| |
|
וצהלו בראש הגוים.
במגדלות גבוהים כדי שישמעו למרחוק:
|
| זהִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֘ מִיַּרְכְּתֵי־אָרֶץ֒ בָּם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה: |
| |
|
בם עור ופסח.
אפילו הנכשלים שבהם לא אמאס:
|
| חבִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֘ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּֽשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִי֚תִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא: |
| |
|
בבכי יבאו.
על ידי תפלה ותשובה:
|
| טשִׁמְע֚וּ דְבַר־יְהֹוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָֽאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֚ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ: |
| |
|
מזרה.
ספריינ"ש בלע"ז:
|
| יכִּֽי־פָדָ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־יַֽעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ: |
| יאוּבָאוּ֘ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָֽהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהֹוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָֽיְתָ֚ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹֽא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַֽאֲבָ֖ה עֽוֹד: |
| |
|
ונהרו.
יאספו כמו נהר:
|
| יבאָ֣ז תִּשְׂמַ֚ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָֽפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֚ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִֽיגוֹנָֽם: |
| יגוְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּֽהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| |
|
דשן. .
שמן:
|
| ידכֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה ק֣וֹל בְּרָמָ֚ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶי֑הָ מֵֽאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ: |
| |
|
קול ברמה נשמע.
קלא ברום עלמא אישתמע קל בית ישראל דבכן על ירמיה נבייא כד שלח יתיה נבוזראדן מרמתא לשוב מאחר הגולים אל גדליה בן אחיקם כמו שאמר בספר זה (לקמן לט):
|
| |
|
רחל מבכה על בניה.
מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב"ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך:
|
| טוכֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֚י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֚ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב: |
| טזוְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַֽחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם: |
| יזשָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי: |
| |
|
מתנודד.
קומפליינ"ט בלע"ז לשון מי ינוד לך (לעיל יט):
|
| |
|
יסרתני.
ביסורין אתה הקב"ה:
|
| |
|
כעגל לא לומד.
פושאגויילונ"י בלע"ז לשון מלמד הבקר (שופטים ד) הייתי בתחלה לכך חטאתי לך:
|
| יחכִּֽי־אַֽחֲרֵ֚י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל־יָרֵ֑ךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי: |
| |
|
נחמתי.
אני מתחרט על תועבותי:
|
| |
|
הודעי.
שהתבוננתי בעצמי שמעלתי אפרינו"יי בלעז:
|
| |
|
חרפת נעורי.
שיכולים אויבי לחרפני על חטאת נעורי:
|
| יטהֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִם יֶ֣לֶד שַֽׁעֲשׁוּעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֚י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֚וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲרַֽחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| |
|
הבן יקיר לי אפרים.
הן דברי שכינה כלומר הוא מתנודד ואני לבי נהפך עלי לרחם שמא בני יקירי הוא כמו שאין לו אלא בן אחד שהוא עושה לו כל רצונו:
|
| |
|
שעשועים.
אישבניימני"ץ בלעז:
|
| |
|
מדי דברי בו.
בכל עת שאני מדבר בו ומדרש ויקרא רבה די דבורי שנתתי בו שלימדתיו תורתי לרחם עליו:
|
