Michah (Micah) פרק ה

ווְהָיָ֣ה | שְׁאֵרִ֣ית יַֽעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
    כטל מאת ה'.  שאין בא לעולם ע"י אדם ולא יבקשו פני אדם עליו כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם בה':
זוְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַֽעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַֽהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי־צֹ֑אן אֲשֶׁ֧ר אִם עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל:
    כאריה בבהמות יער.  כך יהי מלכם שליט בכל:
    ורמס וטרף.  רמס היא דריסת הארי כשהוא רעב ואוכלו במקומו וטרף הוא כשנושא את הטרף למעונותיו בשביל גורותיו ולבאותיו:
חתָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכָל־אֹֽיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ:
טוְהָיָ֚ה בַיּֽוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַֽאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ:
    והכרתי סוסיך.  היא עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים:
יוְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָֽרַסְתִּ֖י כָּל־מִבְצָרֶֽיךָ:
    והכרתי ערי ארצך.  ולא תצטרך לערי מבצר:
יאוְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעֽוֹנְנִ֖ים לֹ֥א יִֽהְיוּ־לָֽךְ:
יבוְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּֽבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַֽעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ:
יגוְנָֽתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ:
    והשמדתי עריך.  ואשיצי בעלי דבבך וכן (ישעיהו י״ד:כ״א) ומלאו פני תבל ערים וכן (שמואל א כח) ויהי עריך:
ידוְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ:

Michah (Micah) פרק ו

אשִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־יְהֹוָ֖ה אֹמֵ֑ר קוּם רִ֣יב אֶת־הֶֽהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ:
    את ההרים.  את האבות:
    הגבעות.  האמהות:
בשִׁמְע֚וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהֹוָ֔ה וְהָאֵֽתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֚יב לַֽיהֹוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח:
געַמִּ֛י מֶֽה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִֽי:
    מה עשיתי לך.  תן לבך להכיר מה טוב עשיתי לך:
    ומה הלאתיך.  בעבודתי:
    ענה בי.  העד בי:
דכִּ֚י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָֽאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַֽהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם:
    כי העליתיך.  אע"פ שעשיתי לך כל הטובה הזאת לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים:
    את משה אהרן ומרים.  ת"י משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא:
העַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֥עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהֹוָֽה:
    ומה ענה אותו בלעם בן בעור.  מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כ״ג:ח׳) שלא כעסתי כל אותן הימים:
    מן השטים.  שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ:
ובַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהֹוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵֽאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַֽאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּֽעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה:
    אכף.  אהיה כפוף:
זהֲיִרְצֶ֚ה יְהֹוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַֽאֶתֵּ֚ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי:
    נחלי שמן.  למנחות:
    האתן בכורי.  קרבן לפשעי:
חהִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָה־יְהֹוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֚וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ:
    הגיד.  הקב"ה לך אדם מה טוב לך לעשות:
    והצנע לכת.  ת"י הוי צנוע למיהך בדחלא דאלהך, ד"א והצנע לכת לא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מבייש את חבירו ובא לפייסו ואומר לו איני מתרצה לך עד שיבא פלוני ופלוני שבזיתני לפניהם אבל הקב"ה אין חפץ אלא שישוב אליו בינו לבין עצמו: