Yechezkel (Ezekiel) פרק לז

אהָיְתָ֣ה עָלַי֘ יַד־יְהֹוָה֒ וַיּֽוֹצִיאֵ֚נִי בְר֙וּחַ֙ יְהֹוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת:
    היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וגו'.  יד ה' כל יד ה' שבנבואה לשון כפייה הוא שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום שהרוח חפץ:
    והיא מלאה עצמות.  רבותינו אמרו שהיו משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ כמו שאמור בדברי הימים:
בוְהֶֽעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב | סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֚וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד:
    והעבירני עליהם סביב.  לבקעה ולא הכניסו לתוכה לפי שהיה כהן:
גוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִֽחְיֶ֣ינָה הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָֽאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ:
    התחיינה.  הנראה בעיניך שיוכלו לחיות:
דוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָֽעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהֹוָֽה:
הכֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה לָֽעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶֽם:
ווְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּידִ֜ים וְהַֽעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָֽרַמְתִּ֚י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
    ונתתי עליכם גידים וגו'.  ובספר איוב הוא אומר עור ובשר תלבישני תחיל' ואחר כך ובעצמות וגידים תסוככני אלא למה היו אלו דומים לאדם שפושט וחוזר ולובש שמה שפשט אחרון לובש ראשון אבל בתחילת בריית הוולד עור ובשר תחילה ואח"כ עצמות וגידים:
    וקרמתי.  לשון קרום איקרוטיי"רייא בלע"ז:
זוְנִבֵּ֖אתִי כַּֽאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֚וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל־עַצְמֽוֹ:
    ויהי קול.  והנה רעש העצמות שהיו טופחין זה לזה:
    עצם אל עצמו.  עצמות כל אחד כל מקום שנתפזרו היו קופצין ומתקרבין כל אחד ואחד אצל מקו' חבורו:
חוְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶ֚ם גִּידִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם:
טוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה מֵֽאַרְבַּ֚ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּֽהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ:
    מארבע רוחות.  כל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לד' רוחות העולם משם יתקבצו ויבאו:
    ופחי.  כמו נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז):
יוְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד:
יאוַיֹּאמֶר֘ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹֽמְרִ֗ים יָֽבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ:
    העצמות האלה כל בית ישראל המה.  רמז ודוגמא לכל בית ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרי' יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל לתשועה עוד דבר אחר כולם אלו משל ישראל היו ומפני שהחייתם עכשיו הם אומרים אבדה תקותינו ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים:
יבלָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָֽמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַֽעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:
    לכן הנבא.  שעתיד אני להחיותם שנית:
יגוִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַֽעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי:
ידוְנָֽתַתִּ֨י רוּחִ֚י בָכֶם֙ וִֽחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֞ם כִּ֣י־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה: