Amos פרק ב

וכֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֚ם בַּכֶּ֙סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּֽעֲב֥וּר נַֽעֲלָֽיִם:
    על מכרם בכסף צדיק.  הדיינין היו מוכרי' את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד שהיו מקבלים מיד בעל דינו:
    ואביון בעבור נעלים.  תרגם יונתן בשני מקומות (לקמן ח ו) בדיל דיחסנון ואומר אני שכך פירושו מטין משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיינין וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד ולא יפסיק ביניהם:
זהַשֹּֽׁאֲפִ֚ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּֽעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:
    השואפים על עפר ארץ.  על עפר ארץ שהם הולכים עליהם כל שאפם וכל מחשבתם בראש דלים הוא איך יגזלו אותם ויטלו את שלהם, שאיפה גולושי"ר בלע"ז:
    ודרך ענוים יטו וגו'.  החלשים נוטים מדרכם והולכין דרך עקלתון מפני יראתם כמה דאת אמר (איוב כ״ד:ד׳) יטו אביונים מדרך:
    אל הנערה.  המאורסה:
חוְעַל־בְּגָדִ֚ים חֲבֻלִים֙ יַטּ֔וּ אֵ֖צֶל כָּל־מִזְבֵּ֑חַ וְיֵ֚ין עֲנוּשִׁים֙ יִשְׁתּ֔וּ בֵּ֖ית אֱלֹֽהֵיהֶֽם:
    ועל בגדים חבולים יטו.  תרגם יונתן על מטות שוויין דמשכון מסתחרין זוקפין מלוה על העניים וממשכנים אותם ועושים בגדיהם מצעות ומסובין עליהם בהטייה בעת סעודתם:
    בית אלהיהם.  בבית עכו"ם שהיתה להם אצל מזבח:
    יטו.  לשון מסיבה שכל מסיבת סעוד' בהטייה היא שהוא נסמך על שמאלו:
    ויין ענושים.  שעונשים אותם ממון ושותים בו יין:
טוְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַ֚דְתִּי אֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר כְּגֹ֚בַהּ אֲרָזִים֙ גָּבְה֔וֹ וְחָסֹ֥ן ה֖וּא כָּֽאַלּוֹנִ֑ים וָֽאַשְׁמִ֚יד פִּרְיוֹ֙ מִמַּ֔עַל וְשָֽׁרָשָׁ֖יו מִתָּֽחַת:
    כאלונים.  קיישנ"ש בלע"ז:
    ואשמיד פריו ממעל.  שרים העליונים:
    ושרשיו מתחת.  שרים התחתונים ד"א הצרעה היתה מסמא עיניהם מלמעלה ומסרסתן מלמטן:
יוְאָֽנֹכִ֛י הֶֽעֱלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָֽאוֹלֵ֨ךְ אֶתְכֶ֚ם בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אֶ֥רֶץ הָֽאֱמֹרִֽי:
יאוָֽאָקִ֚ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחֽוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין־זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָֽה:
    לנזרים.  תרגם יונתן למלפין שהיו פרושין מדרכי עם הארץ ועוסקים בתורה אין נזירה בכל מקום אלא ל' פרישה:
    האף אין זאת.  בתמיה כלומ' כלום אתם יכולים להכחיש את זאת:
יבוַתַּשְׁק֥וּ אֶת־הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּֽבְאֽוּ:
    ותשקו את הנזירים יין.  שלא יורו אתכם שהשיכור אסור להורות:
    ותשקו את הנזירים יין.  תרגם יונתן ואטעיתון ית מלפיכון בחמר:
    לא תנבאו.  לעמוס צוה כן אמציה כהן בית אל חוזה ברח לך אל ארץ יהודה (לקמן ז):
יגהִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י מֵעִ֖יק תַּחְתֵּיכֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֚ר תָּעִיק֙ הָֽעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר:
    מעיק.  תרגום של מציק:
    תחתיכם.  את חנייתכם:
    תעיק העגלה.  מכובד משא שעליה:
ידוְאָבַ֚ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל וְחָזָ֖ק לֹֽא־יְאַמֵּ֣ץ כֹּח֑וֹ וְגִבּ֖וֹר לֹֽא־יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ:
טווְתֹפֵ֚שׂ הַקֶּ֙שֶׁת֙ לֹ֣א יַֽעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ:
    וקל ברגליו לא ימלט.  את נפשו:
טזוְאַמִּ֥יץ לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים עָר֛וֹם יָנ֥וּס בַּיּֽוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהֹוָֽה:
    ערום ינוס וגו'.  ערטילאי בלא כלי זיין:

Amos פרק ג

אשִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַל כָּל־הַמִּשְׁפָּחָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶֽעֱלֵ֛יתִי מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:
ברַק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי מִכֹּ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת הָֽאֲדָמָ֑ה עַל־כֵּן֙ אֶפְקֹ֣ד עֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־עֲו‍ֹנֹֽתֵיכֶֽם:
    רק אתכם ידעתי.  אהבתי ואתם פשעתם בי על כן וגו', ורבותינו דרשוהו לצד אחר במסכת עכו"ם:
גהֲיֵֽלְכ֥וּ שְׁנַ֖יִם יַחְדָּ֑ו בִּלְתִּ֖י אִם־נוֹעָֽדוּ:
    הילכו שנים יחדיו.  שאתם אומרים לנביאים לא תנבאו כלום הנביאים מתנבאים מלבם אלא א"כ נצטוו כלום דברים נעשי' אלא ע"פ דרכם:
    בלתי אם נועדו.  אלא א"כ קבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני:
דהֲיִשְׁאַ֚ג אַרְיֵה֙ בַּיַּ֔עַר וְטֶ֖רֶף אֵ֣ין ל֑וֹ הֲיִתֵּ֨ן כְּפִ֚יר קוֹלוֹ֙ מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ בִּלְתִּ֖י אִם־לָכָֽד:
    הישאג אריה ביער וטרף אין לו.  כשאריה אוחז טרף דרכו לשאוג ואינו שואג אלא א"כ לכד וכן הוא אומר (ישעיה ה) ישאג ככפירים וינהום ויאחז טרף וכן (שם לא) כאשר יהגה הכפיר והאריה על טרפו:
ההֲתִפּ֚וֹל צִפּוֹר֙ עַל־פַּ֣ח הָאָ֔רֶץ וּמוֹקֵ֖שׁ אֵ֣ין לָ֑הּ הֲיַֽעֲלֶה־פַּח֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְלָכ֖וֹד לֹ֥א יִלְכּֽוֹד:
    התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה.  בפח שנפלה עליו ומוקש אין לה:
    היעלה פח מן האדמה.  ממקום שהוטל שם אלא א"כ נאחז בו העוף כשהוא רוצה לברוח עוקר את הפח ומעלהו ממקומו מעט ואותה שעה כבר נלכד:
ואִם־יִתָּקַ֚ע שׁוֹפָר֙ בְּעִ֔יר וְעָ֖ם לֹ֣א יֶֽחֱרָ֑דוּ אִם־תִּֽהְיֶ֚ה רָעָה֙ בְּעִ֔יר וַֽיהֹוָ֖ה לֹ֥א עָשָֽׂה:
    אם יתקע שופר.  שהצופה רוא' גייסות באים בעיר ותוקע בשופר להזהיר את העם אין אלו אלא דברי משל ודמיון:
    הישאג אריה.  הוא נבוכדנאצר, ד"א הנביאים מדמין את רוח הקודש הבא עליהם לשאגת אריה כמו שאמרו למטה אריה שאג מי לא יירא וכאן זה פירוש הדוגמא היבא רוח הקודש בפי הנביאים לדבר דבר מאת הקב"ה לרעה אלא אם כן הפורענות נגזר מלפניו זהו הטרף, היתן הקב"ה קולו לדבר קשה בלתי אם לכד אתכם במוקש עון: התפול צפור על פח. ואין הפח מכשילה כלומר וכי אפשר שאתם עוברים עבירות ולא יהיה לכם למוקש: היעלה פח וגו'. כך היעלה עונותיכם למעלה ולא ילכדו אתכם: אם יתקע שופר בעיר. כך היה לכם להיות חרדים אל דברי הנביאים שהם צופים לכם למלט אתכם מן הרעה שלא תבא וכשתבא לכם הרעה הלא תדעו כי הקב"ה עושה לכם על שלא נזהרתם בנביאיו:
זכִּ֣י לֹ֧א יַֽעֲשֶׂ֛ה אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה דָּבָ֑ר כִּי אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים:
    כי לא יעשה אדני.  אלהים דבר אלא א"כ גלה סודו אותו סוד אל עבדיו הנביאים:
חאַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ דִּבֶּ֔ר מִ֖י לֹ֥א יִנָּבֵֽא:
    אריה שאג מי לא יירא.  כך הקב"ה דבר אל הנביאי' להנבא מי לא ינבא: