Exodus פרק י"ז

יאוְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים משֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַֽאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק:
כאשר ירים משה ידו: וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו' כדאיתא בראש השנה (כט א):
יבוִידֵ֤י משֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַֽהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ:
וידי משה כבדים: בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו, נתייקרו ידיו:
ויקחו: אהרן וחור:
אבן וישימו תחתיו: ולא ישב לו על כר וכסת. אמר ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער:
ויהי ידיו אמונה: ויהי משה ידיו באמונה פרושות השמים בתפלה נאמנה ונכונה:
עד בא השמש: שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות:
יגוַיַּֽחֲל֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב:
ויחלש יהושע: חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין שעשה על פי הדבור של שכינה: