אבַּשָּׁנָה֙ הָֽעֲשִׂרִ֔ית בָּֽעֲשִׂרִ֕י בִּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
בבֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ: |
גדַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִֽנְנִ֚י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָֽרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַֽאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי: |
|
|
התנים הגדול
לפי שכל גדולתה של מצרים וכל שובע שבה על ידי יאורי נילוס הוא לפיכך הנביא ממשל את מלכה לתנין ואת עמה לדגת יאור:
|
|
|
לי יאורי
איני צריך לעליונים כי יש לי יאורי מספיק כל צרכי:
|
|
|
ואני עשיתני
בגבורתי ובחכמתי הגדלתי גדולתי וממשלתי:
|
דוְנָתַתִּ֚י חַחִים֙ (כתיב חַחִיים֙) בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַֽעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶֽיךָ תִּדְבָּֽק: |
|
|
חחים
כמין טבעות ברזל איינ"ש בלע"ז:
|
|
|
דגת יאוריך בקשקשתיך
אינטישאיקראטי"ש בלע"ז כלומר אתן בלב כל גבוריך לצאת עמך למלחמה ויפלו כולם:
|
הוּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אֽוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֚י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵֽאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה: |
|
|
ונטשתיך המדברה
זו היא אובדנן של דגים כיון שנטשו על פני היבשה מתים א"י אטינדר"י טו"י בלע"ז:
|
ווְיָֽדְעוּ֙ כָּל־יֹֽשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: |
|
|
משענת קנה
כמה פעמים סמכו עליהם בימי סנחריב ובימי נבוכדנצר ולא הועיל להם בקנה זה שהוא רך ואינו סומך את הנשען עליו:
|
זבְּתָפְשָׂ֨ם בְּךָ֚ בַכַּף֙ (כתיב בַכַּפ֙ך) תֵּר֔וֹץ וּבָֽקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִשָּֽׁעֲנָ֚ם עָלֶ֙יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַֽעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־מָתְנָֽיִם: |
|
|
בתפשם בך בכפך
בכף קרי כאדם המהלך ונשען על מקלו:
|
|
|
תרוץ
תירצץ:
|
|
|
ובקעת להם כל כתף
כתפיהם כאדם הנסמך על קנה ונשבר והאדם נופל עליו והקרומיות נכנסות לו בכתיפיו:
|
|
|
והעמדת להם כל מתנים
מאחר שתשבר יצטרכו לחזק את מתניהם ולעמוד עליהם והרי אתה כאדם שחבירו נשען עליו והוא חלש ואומר לו התחזק על מתניך כי לא תסמוך עוד עלי וכן ת"י ולא תהא להון לבי' סומכוון ויש מחליפין והעמדת להם לוהמעדת ואיני רואה את דבריהן, ומנחם חברו עם מעמד רגלים כמוני:
|
חלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנְנִ֛י מֵבִ֥יא עָלַ֖יִךְ חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה: |
טוְהָֽיְתָ֚ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה וְחָרְבָּ֔ה וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה יַ֧עַן אָמַ֛ר יְאֹ֥ר לִ֖י וַֽאֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי: |
ילָכֵ֛ן הִֽנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ וְאֶל־יְאֹרֶ֑יךָ וְנָֽתַתִּ֞י אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם לְחָרְבוֹת֙ חֹ֣רֶב שְׁמָמָ֔ה מִמִּגְדֹּ֥ל סְוֵנֵ֖ה וְעַד־גְּב֥וּל כּֽוּשׁ: |
יאלֹ֚א תַֽעֲבָר־בָּהּ֙ רֶ֣גֶל אָדָ֔ם וְרֶ֥גֶל בְּהֵמָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲבָר־בָּ֑הּ וְלֹ֥א תֵשֵׁ֖ב אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: |
|
|
ולא תשב ארבעים שנה
ארבעים ושתים שני רעבון נגזרו בחלום פרעה כנגד שלשה פעמים שנכתב החלום שבע פרות ושבע שבלים רעות (בראשית מ״א:כ׳) ראה וספרו ליוסף הרי שני פעמים ויוסף אמר לו שבע הפרות הרקות והרעות וז' השבלים הרקות (שם) הרי ארבעים ושתים לרעב ולא היה להם אלא שתים שנאמר כי זה שנתי' הרעב (שם מ"ה) ומשירד יעקב למצרים פסק הרעב שהרי בשנה השלישית זרעו שנאמר ותן זרע ונחיה וגו' (שם מז) והארבעים נפרעו להם עכשיו:
|
|
|
תשב ארבעים שנה
תשב שר"א אשיגיא"ה בלע"ז:
|
יבוְנָתַתִּ֣י אֶת־אֶרֶץ֩ מִצְרַ֨יִם שְׁמָמָ֜ה בְּת֣וֹךְ | אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֗וֹת וְעָרֶ֙יהָ֙ בְּת֨וֹךְ עָרִ֚ים מָֽחֳרָבוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣יןָ שְׁמָמָ֔ה אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וַֽהֲפִֽצֹתִ֚י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵֽרִיתִ֖ים בָּֽאֲרָצֽוֹת: |
יגכִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה מִקֵּ֞ץ אַרְבָּעִ֚ים שָׁנָה֙ אֲקַבֵּ֣ץ אֶת־מִצְרַ֔יִם מִן־הָֽעַמִּ֖ים אֲשֶׁר־נָפֹ֥צוּ שָֽׁמָּה: |
ידוְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁב֣וּת מִצְרַ֔יִם וַֽהֲשִֽׁבֹתִ֚י אֹתָם֙ אֶ֣רֶץ פַּתְר֔וֹס עַל־אֶ֖רֶץ מְכֽוּרָתָ֑ם וְהָ֥יוּ שָׁ֖ם מַמְלָכָ֥ה שְׁפָלָֽה: |
|
|
מכורתם
מגורתם ל"א כמו תולדותם וכן חברו מנחם:
|
טומִן־הַמַּמְלָכוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣ה שְׁפָלָ֔ה וְלֹֽא־תִתְנַשֵּׂ֥א ע֖וֹד עַל־הַגּוֹיִ֑ם וְהִ֨מְעַטְתִּ֔ים לְבִלְתִּ֖י רְד֥וֹת בַּגּוֹיִֽם: |
|
|
לבלתי רדות בגוים
לשון ממשלה כמו ורדו בדגת הים (שם א):
|
טזוְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֚ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֹ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
|
|
ולא יהיה
מצרים לבית ישראל עוד למבטח המזכיר להם עון שאמר להם הקב"ה לא תוסיפו לראותם עוד (שמות י״ד:י״ג):
|
יזוַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֚ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
|
|
ויהי בעשרים ושבע שנה
למלכות נבוכדנצר, אותה שנה נתנה מצרים בידו כך שנינו בסדר עולם ויש בספר הזה הרבה נבואות כתובות מוקדם ומאוחר:
|
יחבֶּן־אָדָ֗ם נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּ֠בֶל הֶֽעֱבִ֨יד אֶת־חֵיל֜וֹ עֲבֹדָ֚ה גְדֹלָה֙ אֶל־צֹ֔ר כָּל־רֹ֣אשׁ מֻקְרָ֔ח וְכָל־כָּתֵ֖ף מְרוּטָ֑ה וְ֠שָׂכָר לֹא־הָ֨יָה ל֚וֹ וּלְחֵילוֹ֙ מִצֹּ֔ר עַל־הָֽעֲבֹדָ֖ה אֲשֶׁר־עָבַ֥ד עָלֶֽיהָ: |
|
|
העביד את חילו
על צור עבודה גדולה:
|
|
|
כל ראש
אנשי חיילותיו:
|
|
|
מוקרח וכל כתף מרוטה
כדרך הצרים על העיר ימים רבים וטורחים ויגיעים בשאת משאות עצים ואבנים והוא לכד את צור בעשרים ושלש למלכותו כמו שמצינו בסדר עולם, מוקרח קאלב"ו בלע"ז:
|
|
|
מרוט'
פלי"אה בלע"ז:
|
|
|
ושכר לא היה לו
לאחר ששללו שללה עלה הים ושטף מהם לפי שנגזר עליה ועל שללה ליאבד בים:
|
יטלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֚ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָֽיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ: |
כפְּעֻלָּתוֹ֙ אֲשֶׁר־עָ֣בַד בָּ֔הּ נָתַ֥תִּי ל֖וֹ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
|
|
פעולתו אשר עבד בה
שכר פעולה אשר עבד במצותי בצור אתן לו את ארץ מצרים:
|
|
|
אשר עשו לי
מצרים רעה במשענתם שהבטיחו את עמי בעזרתם הבל:
|
כאבַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֚יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָֽדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
|
|
ביום ההוא אצמיח קרן
לא שמעתי ולא מצאתי פי' מקרא זה מה הוא צמח קרנם של ישראל במפלת מצרים שהרי ישראל גלו שמונה שנים לפני מפלת מצרים ואומר אני ביום ההוא מוסב על פרשה של מעלה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים ואותו חשבון כלה בשנה שמלך בלשאצר ומצינו בדניאל שבאותה שנה התחילו מלכי פרס להתחזק ונגזרה מפלה על בבל שנאמר (דניאל ז׳:א׳) בשנת חדא לבלשאצר דניאל חלם חזה וגו' קדמיתא כאריה היא בבל (שם) וכתיב (שם) חזה הוית עד די מריטו גפה וגומר וארו חיוה אוחרי תנינא דמיא לדוב היא פרס וכתיב וכן אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא, כלומר תפשי המלוכה ומלכות פרס היא צמיחת קרן לישראל שנאמר בכורש הוא יבנה עירי וגלותי ישלח (ישעיהו מ״ה:י״ג) ומניין שארבעים שנה של מצרי' כלו באותו הפרק מצרים נתנה ביד נבוכדנצר בכ"ז לנבוכדנצר בשנה שנאמר' נבוא' זו ליחזקאל הוסיף ארבעים שנה הרי ששים ושבע צא מהם ארבעים וחמש לנבוכדנצר ועשרים ושלש לאויל מרודך כדאמרינן במסכת מגלה ושנה אחת מהם עלתה לזה ולזה כדאמרינן התם שנים מקוטעו' היו:
|
|
|
ולך אתן פתחון פה בתוכם
לך יחזקאל יהא פתחון פה כשיראו נבואתך מתקיימת:
|