Deuteronomy פרק ז

אכִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּוֹיִֽם־רַבִּ֣ים | מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַֽעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ:
    ונשל: לשון השלכה והתזה, וכן (דברים יט, ה) ונשל הברזל:
בוּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַֽחֲרֵ֤ם תַּֽחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹֽא־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם:
    לא תחנם: לא תתן להם חן. אסור לו לאדם לומר כמה נאה גוי זה. דבר אחר אל תתן להם חנייה בארץ:
גוְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ:
דכִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְעָֽבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהֹוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִֽידְךָ֖ מַהֵֽר:
    כי יסיר את בנך מאחרי: בנו של גוי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי. למדנו שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, שהרי לא נאמר על בתו לא תקח כי תסיר את בנך מאחרי, אלא כי יסיר את בנך וגו':
הכִּ֣י אִם־כֹּ֤ה תַֽעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹֽתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּֽבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַֽאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִֽילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ:
    מזבחתיהם: של בנין:
    מצבותם: אבן אחת:
    ואשירהם: אילנות שעובדין אותן:
    ופסיליהם: צלמים:
וכִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
זלֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָֽעַמִּֽים:
    לא מרבכם: כפשוטו. ומדרשו לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה לפיכך חשקתי בכם:
    כי אתם המעט: הממעטין עצמכם, כגון אברהם, שאמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר, וכגון משה ואהרן שאמרו (שמות טז, ח) ונחנו מה, לא כנבוכדנצר שאמר (ישעיה יד, יד) אדמה לעליון, וסנחריב שאמר (שם לו, כ) מי בכל אלהי הארצות, וחירם שאמר (יחזקאל כח, ב) אל אני מושב אלהים ישבתי:
    כי אתם המעט: הרי כי משמש בלשון דהא:
חכִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת יְהֹוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַֽאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם:
    כי מאהבת ה': הרי כי משמש בלשון אלא. לא מרובכם חשק ה' בכם, אלא מאהבת ה' אתכם:
    ומשמרו את השבועה: מחמת שמרו את השבועה:
טוְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַנֶּֽאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹֽהֲבָ֛יו וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י מִצְו‍ֹתָ֖יו (כתיב מצותו) לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר:
    לאלף דור: ולהלן הוא אומר (דברים ה, ט) לאלפים, כאן שהוא סמוך אצל לשומרי מצותיו, העושין מיראה, הוא אומר לאלף, ולהלן שהוא סמוך אצל לאוהביו, העושין מאהבה, ששכרם יותר גדול, הוא אומר לאלפים:
    לאוהביו: אלו העושין מאהבה:
    ולשומרי מצותיו: אלו העושין מיראה:
יוּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֽׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַֽאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ:
    ומשלם לשנאיו אל פניו: בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא:
יאוְשָֽׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַֽעֲשׂתָֽם:
    היום לעשותם: ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם: