Hoshea (Hosea) פרק ב

אוְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֚ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵֽאָמֵ֚ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵֽאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי:
    והיה מספר  מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה (דברים ל) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו':
בוְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֚ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל:
    ראש אחד  דוד מלכם:
    כי גדול יום  קבוץ זריעתם:
גאִמְר֥וּ לַֽאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַֽאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה:
    אמרו לאחיכם עמי  כתרגומו תובו לאורייתי ועל כנישתכון ארחם:
דרִ֚יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֚ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַֽאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ:
    ריבו באמכם  בכנסייה שלכם של עכשיו שהיא אם לדורות הבאים:
    מבין שדיה  דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהם ויונתן תירגם ופולחן טעותהא מבין קירוהא:
הפֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַֽהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא:
    כיום הולדה  כיום שמצאתיה במצרים כמו שמפורש (ביחזקאל ט״ז:ד׳) ומולדתך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך לא חסה עליך עין (שם):
    כמדבר  גזירות שגזרתי עליהם במדבר שם יתמו ושם ימותו (במדבר י״ד:ל״ה):
    והמתיה  ואקטלינה:
ווְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה:
זכִּ֚י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הוֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה אֵֽלְכָ֞ה אַֽחֲרֵ֚י מְאַֽהֲבַי֙ נֹֽתְנֵ֚י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי:
    אמם  כנסיה שלהם:
    הובישה הורתם  בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים:
    אחרי מאהבי  בדרכי העכו"ם:
חלָכֵ֛ן הִֽנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִֽיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא:
    הנני שך  ל' סגירה כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳) כמשוכת חדק (משלי טו):
    את דרכך  דרכים ושבילים שאת הולכת בהם:
טוְרִדְּפָ֚ה אֶת־מְאַֽהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָֽמְרָ֗ה אֵֽלְכָ֚ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה:
    ורדפה  ממשקלות לשון כבד הוא זה כמו (שם יב) ומרדף רקים פורקציי"ר בלע"ז כלומר תחזור אחריהם ולא תשיגם:
    את מאהביה  מצרים ואשור ולא תוכלי לבקש מהם עזרה:
    ובקשתם  ובקשה אותם:
יוְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֚י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל:
    לא ידעה  לא שמה אל לבה והראית עצמה כלא יודעת:
    וכסף הרביתי לה וזהב  והם עשאוהו לבעל:
יאלָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָֽקַחְתִּ֚י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִֽירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ:
    בעתו  בעת גמר בישול הפירות:
    והצלתי  ממנה:
    צמרי ופשתי  אשר היה לכסות את ערותה, כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית ל״א:ט׳) כי כל העושר אשר הציל (שם):
יבוְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַֽהֲבֶ֑יהָ וְאִ֥ישׁ לֹֽא־יַצִּילֶ֖נָּה מִיָּדִֽי:
    ואיש לא יצילנה מידי  אף זכות אבותם תמה:
יגוְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מֽוֹעֲדָֽהּ:
ידוַֽהֲשִׁמֹּתִ֚י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָֽמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַֽאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
    והשמותי  לשון שממה:
    אתנה  כמו אתנן:
    ושמתים ליער  שהחיות מהלכות שם ואוכלות הפירות:
טווּפָֽקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֚י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֚עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַֽחֲרֵ֣י מְאַֽהֲבֶ֑יהָ וְאוֹתִ֥י שָֽׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה:
    ופקדתי עליה  שכר פורענות:
    ימי הבעלים אשר תקטיר  תמיד להם ול' הווה הוא:
    ותעד נזמה וחליתה  ל' עדי כזונה המתקשטת לקראת נואפים:
    וחליתה  בל' ערבי הוא קישוט:
טזלָכֵ֗ן הִנֵּ֚ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ:
    לכן הנה אנכי מפתיה  משדלה להמשך אחרי לוזאניי"ר בלע"ז ומהו הפיתוי:
    והולכתיה המדבר  בגולה שהוא לה כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי:
יזוְנָתַ֨תִּי לָ֚הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֚נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלוֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם:
    את כרמיה  ת"י לשון פרנסים ומנהיגים וכן לא יפנה דרך כרמים (איוב כ״ד:י״ח) וכן כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א׳:ו׳) ד"א:
    והולכתיה המדבר  למדבר סיחון ועוג ובסגנון זה נתנבא (יחזקאל כ׳:ל״ה) שנאמר והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם כאשר נשפטתי את אבותיכם והבאתי אתכם במסורת הברית וברותי מכם המורדים וגו' והכשרים אקיים וזהו את כרמיה:
    ואת עמק עכור  עומק הצרות שהן עכורים שם אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי:
    וענתה שמה  ל' דירה כמו מעון אריות (נחום ב):
    כימי נעוריה  שישבה במצרים ימים רבים:
    וכיום עלותה וגו'  שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה כן גם עתה:
יחוְהָיָ֚ה בַיּֽוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעֲלִֽי:
    תקראי אישי וגו'  תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים:
    בעלי  לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה:
יטוַֽהֲסִֽרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם:
    ולא יזכרו עוד  ישראל בשמם של בעלים או לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל לומר שהם אלהות להם או לא יזכר שם הבעלים עוד כד"א (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלוף:
כוְכָֽרַתִּ֨י לָהֶ֚ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֚ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֚רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח:
    עם חית השדה  שאשבית מזיקין מן העולם וכה"א (שם יא) לא ירעו ולא ישחיתו וגו':
כאוְאֵֽרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵֽרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּבְרַֽחֲמִֽים:
    בצדק ובמשפט  שתתנהגו בהן:
    ובחסד וברחמים  שיבא לך מאתי על ידיהם באברהם אבינו כתיב (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וכנגדן נתן לבניו חסד ורחמים מאת הקב"ה שנאמר (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד (שם יז) פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר (עמוס ה׳:ז׳) ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אף הקב"ה אסף מהם החסד והרחמים שנ' (ירמיהו ט״ו:א׳) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט שנאמר (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה וגו' הקב"ה מוסיף עליהם רחמים וחסד ועושה אותן עטרה לארבעתן ומושיבן בראשן:
כבוְאֵֽרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהֹוָֽה:
    וארשתיך לי באמונה  בשכר האמונה שהאמנת בגולה להבטחות שעל ידי נביאי: