| לבע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַֽעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֚ף יָדוֹ֙ הַ֣ר בַּת־ (כתיב בַּית־) צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
| |
|
עוד היום בנוב לעמוד.
כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלח' בה היום תכבשנ' וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאו' וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו:
|
| |
|
הר.
בת ציון להר בת ציון:
|
| לגהִנֵּ֚ה הָֽאָדוֹן֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְסָעֵ֥ף פֻּארָ֖ה בְּמַֽעֲרָצָ֑ה וְרָמֵ֚י הַקּוֹמָה֙ גְּדֻעִ֔ים וְהַגְּבֹהִ֖ים יִשְׁפָּֽלוּ: |
| |
|
הנה האדון.
בלילה ההוא:
|
| |
|
מסעף פארה במערצה.
יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו:
|
| |
|
במערצה.
במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי"ו כמו פורה דרכתי (לקמן ס"ג) וכמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז) אלא באל"ף כמו ותארכנה פאורותיו (יחזקאל ל״א:ה׳) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי"ר בלע"ז כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן בסעיפיה פוריה (לקמן יז):
|
| |
|
במערצה.
בכלי משחית העורץ ושובר אותם:
|
| |
|
ורמי הקומה.
המלכים והשרים:
|
| |
|
גדועים.
אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה:
|
| לדוְנִקַּ֛ף סִֽבְכֵ֥י הַיַּ֖עַר בַּבַּרְזֶ֑ל וְהַלְּבָנ֖וֹן בְּאַדִּ֥יר יִפּֽוֹל: |
| |
|
ונקף.
אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל:
|
| |
|
סבכי היער.
הענפים החשובים והגבורים:
|
| |
|
והלבנון.
עובי יערו וכרמילו הן מרבית חיילותיו:
|
| |
|
באדיר יפול.
על ידי מלאך יפלו, ד"א באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל כמה שנאמ' והיה אדירו ממנו (ירמיהו ל׳:כ״א):
|
| אוְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֶּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּֽׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה: |
| |
|
ויצא חוטר מגזע ישי.
ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם:
|
| |
|
חוטר.
שבט מלוכה:
|
| |
|
ונצר.
ל' יונק אילן:
|
| |
|
ונצר משרשיו יפרה.
ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור, (אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני הרמ"א בהגה"ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח"ט והלא הוא גם גי' טו"ב, ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י):
|
| בוְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֚וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה: |
| גוַֽהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֚ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ: |
| |
|
והריחו ביראת ה'.
ימלא רוח יראת ה' ובלע"ז איראונמירלו"י:
|
| |
|
ולא למראה עיניו ישפוט.
כי בחכמת הקב"ה בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב:
|
| דוְשָׁפַ֚ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע: |
| |
|
במישור.
לשון נוח ורך:
|
| |
|
והכה ארץ בשבט פיו.
כתרגומו וימחי חייבי ארעא:
|
| |
|
וברוח שפתיו.
ובממלל ספוותיה:
|
| הוְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָֽאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו: |
| |
|
והיה צדק אזור מתניו.
ויהון צדיקיא סחור סחור ליה דבקים בו כאזור:
|
| ווְגָ֚ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֚יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם: |
| |
|
ומרי.
שור פטם:
|
| זוּפָרָ֚ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן: |
| חוְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה: |
| |
|
ושעשע.
ושחק:
|
| |
|
על חור פתן.
על חור עפר שהנחש מקנן בתוכו קרו"ט בלע"ז, פתן נחש משהזקין נעשה חרש ונקרא פתן שוב אין לו לחש שנאמר (תהלים נח) אשר לא ישמע לקול מלחשים:
|
| |
|
ועל מאורת צפעוני.
יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן, ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים (בראשי' י"א) וכן באורים כבדו את ה' (לקמן כד):
|
| |
|
גמול.
תינוק הגמול משדי אמו:
|
| |
|
ידו הדה.
ת"י ידוהי יושיט כמו הד הרים (יחזקאל ז׳:ז׳) וכמו הידד (לקמן טו) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה"א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה:
|
| טלֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָֽלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים: |
| |
|
דעה את ה'.
לדעת את ה':
|
| יוְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֚ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָֽיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד: |
| |
|
לנס עמים.
להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו:
|
| יאוְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֚י | שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵֽאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵֽעֵילָ֚ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵֽאִיֵּ֖י הַיָּֽם: |
| |
|
שנית.
כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש:
|
| |
|
ומאיי הים.
הן איי כתים יונים:
|
| יבוְנָשָֹ֤א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֚וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵֽאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ: |
| |
|
נשא נס.
פירקא בלע"ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו:
|
| יגוְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹֽרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹֽא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם: |
| |
|
אפרים לא יקנא את יהודה.
משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יקנאו זה בזה:
|
| ידוְעָפ֨וּ בְכָתֵ֚ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֚וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹחַ יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם: |
| |
|
ועפו בכתף פלשתים ימה.
יעופו וירוצו ישראל שכם אחד על הפלשתים אשר הם במערבה של ארץ ישראל ויכבש את ארצם כמו דרך ירצחו שכמה (הושע ו׳:ט׳) שכם אחד (צפניה ג) וכן ת"י ויתחברון כתף חד למימחי פלישתאי די במערבא:
|
| |
|
ובני עמון משמעתם.
כתרגומו ישתמעון להון, מקבלין מצותם עליהם:
|
| טווְהֶֽחֱרִ֣ים יְהֹוָ֗ה אֵת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים: |
| |
|
והחרים.
ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים:
|
| |
|
על הנהר.
נהר פרת לעבור בו גליות אשור:
|
| |
|
בעים רוחו.
אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתר בחוזק רוחו:
|
| |
|
לשבעה נחלים.
לשבע גזרים לעבור בו שבע גליות האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו', ומאיי הים אינו מאותו צד:
|
| |
|
והדריך.
בתוכו את הגליות:
|
| |
|
בנעלים.
ביבשה:
|
| טזוְהָֽיְתָ֣ה מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵֽאַשּׁ֑וּר כַּֽאֲשֶׁ֚ר הָֽיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: |
| |
|
והיתה מסילה.
בתוך המים לשאר עמו:
|
| אוְאָֽמַרְתָּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אוֹדְךָ֣ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אָנַ֖פְתָּ בִּ֑י יָשֹׁ֥ב אַפְּךָ֖ וּֽתְנַחֲמֵֽנִי: |
| |
|
ואמרת.
בראותך זאת:
|
| |
|
אודך.
כי אנפת בי והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עוני וישב אפך ותנחמני ויונתן תרגם אודך ה' כי חטאתי לך ועל כן אנפת בי ולולי רחמיך לא הייתי כדאי לשוב אפך ולנחמני והנה שב אפך ממני:
|
| בהִנֵּ֨ה אֵ֧ל יְשֽׁוּעָתִ֛י אֶבְטַ֖ח וְלֹ֣א אֶפְחָ֑ד כִּ֣י עָזִּ֚י וְזִמְרָת֙ יָ֣הּ יְהֹוָ֔ה וַֽיְהִי־לִ֖י לִישׁוּעָֽה: |
| |
|
עזי וזמרת יה ה'.
עז ושבח של הקדוש ברוך הוא הוא היה לי לישועה, ואין לפרש עוזי עוז שלי שלא מצינו במקרא עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק עזי חוץ משלש מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא על כרחך וזמרת דבוק הוא לתיבה של אחריו לכך אני אומר שאין יו"ד של עזי אלא כמו יו"ד של שוכני סנה (דברי' לג):
|
| |
|
יה יהוה.
עד הנה היה שמו חלוק ובמפלתו של עמלק נעשה שלם וכן הוא אומר כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שתהא מלחמה לה' בעמלק:
|
| |
|
ויהי לי לישועה.
כמו היה לי לישועה ודרך מקראות לדבר כן כמו ואשר לא שם לבו (שם ט') וגו' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו ועוד בדברי הימים (ב י') ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם היה לו לומר מלך עליהם רחבעם:
|
| גוּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּֽעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה: |
| |
|
ושאבתם.
ותקבלון אולפן חדת:
|
| |
|
ממעיני הישועה.
כי ירחיב לבם על ידי ישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בבבל על ידי הצרות:
|
| דוַֽאֲמַרְתֶּ֞ם בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא הוֹד֚וּ לַֽיהֹוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָֽעַמִּ֖ים עֲלִֽילֹתָ֑יו הַזְכִּ֕ירוּ כִּ֥י נִשְׂגָּ֖ב שְׁמֽוֹ: |
| |
|
עלילותיו.
מעלליו:
|
| |
|
הזכירו.
לשבח כי נשגב הוא:
|
| הזַמְּר֣וּ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י גֵא֖וּת עָשָׂ֑ה מוּדַ֥עַת (כתיב מיּדַ֥עַת) זֹ֖את בְּכָל־הָאָֽרֶץ: |
| וצַֽהֲלִ֥י וָרֹ֖נִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל: |
