Toledot Lecture de la Torah

Malachi פרק א

א מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּיַ֖ד מַלְאָכִֽי:
		משא דבר ה'. פורפור"ט בלע"ז דבר הנמסר למלאכי לשאת אותו אל בני ישראל:
		ביד מלאכי. כבר היה מסור בידו זה ימים רבים מכאן דרשו רבותינו בברייתא דמכילתא שכל הנביאים עמדו על הר סיני ושם נמסרו להם הנבואות וכן (ישעיהו מ״ח:ט״ז) אומר מעת היותה שם אני ועתה ה' אלהים שלחני:
באָהַ֚בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֚ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וָֽאֹהַ֖ב אֶת־יַֽעֲקֹֽב:
		ואוהב את יעקב. לתת לו את ארץ חמדה צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט) ארץ שצבין כל צבאות העכו"ם בה:
גוְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָֽאָשִׂ֚ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַֽחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר:
		ואת עשו שנאתי. לדוחפו אל ארץ שעיר מפני יעקב אחיו ומנהג שבעולם מי שיש לו שני בנים לבכור הוא בורר לו מנה יפה:
		ואשים את הריו שממה. אינן דומין להרי ישראל:
		לתנות מדבר. מעון תנים:
דכִּֽי־תֹאמַ֨ר אֱד֜וֹם רֻשַּׁ֗שְׁנוּ וְנָשׁוּב֙ וְנִבְנֶ֣ה חֳרָב֔וֹת כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הֵ֥מָּה יִבְנ֖וּ וַֽאֲנִ֣י אֶֽהֱר֑וֹס וְקָרְא֚וּ לָהֶם֙ גְּב֣וּל רִשְׁעָ֔ה וְהָעָ֛ם אֲשֶׁר־זָעַ֥ם יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם:
		כי תאמר אדום רוששנו. ואם יאמ' מחריבי המקדש' מתחלתינו רשים היינו אבל מעתה שהעשרנו מביזת ירושלים:
		נשוב ונבנה חרבות. שלנו, כה אמר ה' וגו':
הוְעֵֽינֵיכֶ֖ם תִּרְאֶ֑ינָה וְאַתֶּ֚ם תֹּֽאמְרוּ֙ יִגְדַּ֣ל יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל לִגְב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל:
		יגדל ה' מעל לגבול ישראל. יראה גדולתו מעל לגבולינו להודיע כי אנחנו עמו וי"ת יסגא יקרא דה' ואפתי ית תחו' ארעא דישראל:
ובֵּ֛ן יְכַבֵּ֥ד אָ֖ב וְעֶ֣בֶד אֲדֹנָ֑יו וְאִם־אָ֣ב אָ֣נִי אַיֵּ֣ה כְבוֹדִ֡י וְאִם־אֲדוֹנִ֣ים אָנִי֩ אַיֵּ֨ה מֽוֹרָאִ֜י אָמַ֣ר \| יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת לָכֶם֙ הַכֹּֽהֲנִים֙ בּוֹזֵ֣י שְׁמִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם בַּמֶּ֥ה בָזִ֖ינוּ אֶת־שְׁמֶֽךָ:
		בן. יש עליו לכבד אב וכן עבד אדוניו ואתם קרויין בנים ועבדים ועתה אם אב אני לכם איה כבודי:
		אמר ה' צבאות לכם. אתם הכהנים הבוזים את שמי:
		ואמרתם במה בזינו. כלומר ידעתי שתאמרו לי במה בזינו הרי הבזיון:
זמַגִּישִׁ֚ים עַל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ בֶּֽאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְהֹוָ֖ה נִבְזֶ֥ה הֽוּא:
		מגישים על מזבחי וגו': ואמרתם. כלומר ואם תאמרון:
		במה גאלנוך. גאלנו לך את לחם מזבחך אני משיב לכם כי בזאת גאלתם אותי:
		באמרכם שלחן ה' נבזה הוא. בוזים היו לחלוק איש באחיו במנחות ובקדשים ואומר מאחר שהוא אסור לנו לחלוק מנחה כנגד מנחה וזבח כנגד זבח וטורח ועמל הוא לחלוק כל מנחה ומנחה בשביל כזית או כפול המגיע לכל אחד ואחד:
חוְכִֽי־תַגִּשׁ֨וּן עִוֵּ֚ר לִזְבֹּ֙חַ֙ אֵ֣ין רָ֔ע וְכִ֥י תַגִּ֛ישׁוּ פִּסֵּ֥חַ וְחֹלֶ֖ה אֵ֣ין רָ֑ע הַקְרִיבֵ֨הוּ נָ֜א לְפֶֽחָתֶ֗ךָ הֲיִרְצְךָ֙ אוֹ הֲיִשָּׂ֣א פָנֶ֔יךָ אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
		אין רע. וכי אין דבר זה רע:
טוְעַתָּ֛ה חַלּוּ־נָ֥א פְנֵי־אֵ֖ל וִֽיחָנֵּ֑נוּ מִיֶּדְכֶם֙ הָ֣יְתָה זֹּ֔את הֲיִשָּׂ֚א מִכֶּם֙ פָּנִ֔ים אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
		ועתה חלו נא פני. ועתה אתם הכהנים העושים הרע הזאת איך יעלה בלבבכם להיות שלוחי ישראל לבקש עליהם רחמים הרי מידכם היתה זאת הרעה:
		הישא. את פניכם לשמוע תפלה מפיכם ולחון את שולחיכם:
ימִ֚י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם:
		מי גם בכם ויסגור דלתים. הלואי ויקום איש טוב בכם שיסגור דלתי מקדשי לבלתי הביא שם קרבן מתועבה הזאת:
		ולא תאירו מזבחי חנם. באישים שאיני מתרצה בהם שהרי אין לי חפץ בכם ורבותינו דרשו בתורת כהנים אדם אומר לחבירו הגף לי את הדלת הזו אין תובע עליה שכר הדליק לי את הנר הזה אין שואל עליה שכר ואתם מי בכם שסגר דלתי חנם ולא הארתם מזבחי חנם ק"ו שלא עשיתם חנם דברים שדרכן לעשותן בשכר לפיכך אין לי חפץ בכם:
יאכִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֚וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֚וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
		גדול שמי בגוים. אמרו רבותינו דקרו לי' אלהא דאלהיא אפילו מי שיש לו עכו"ם יודע (שיש אלוה) שהוא על כולם ובכל מקום מתנדבים לשמי אף העכו"ם ורבותינו פירשו אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום וכן כל תפלות ישראל שמתפללין בכל מקום הרי הן לי כמנחה טהורה וכן תרגם יונתן וכל עידן דאתון עבדין רעותי אני מקבל צלותכון ושמי רבא מתקדש על ידיכון וצלותכן כקרבן דכי קדמי וכן פירש המקרא ולמה אתם מחללין שמי והלא גדול הוא בגוים ואני אהבתי וחיבתי עליכם שבכל מקום שאתם מתפללין לפני ואף בגולה מוקטר ומוגש הוא לשמי:
		ומנחה טהורה. הוא לי כי על ידכם שמי נורא בגוים ואתם מחללין אותי ואת שמי:
יבוְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אֹת֑וֹ בֶּֽאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֚ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ:
		וניבו נבזה אכלו. ניבו של מזבח השגור בשפתותיכ' זהו תמיד נבזה אכלו אתם אומרי' עליו כלומ' כבר הוצאת' עליו דבה זו וניב זה החזקתם למזבחי:
		אכלו. מאכלו:
יגוַֽאֲמַרְתֶּם֩ הִנֵּ֨ה מַתְּלָאָ֜ה וְהִפַּחְתֶּ֣ם אוֹת֗וֹ אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וַֽהֲבֵאתֶ֣ם גָּז֗וּל וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ וְאֶת־הַ֣חוֹלֶ֔ה וַֽהֲבֵאתֶ֖ם אֶת־הַמִּנְחָ֑ה הַֽאֶרְצֶ֥ה אוֹתָ֛הּ מִיֶּדְכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:
		ואמרתם הנה מתלאה. בהמה כחושה ואנו עניים ואין יכולת להשיג למבחר נדרים וכן ת"י הא דאייתינא מליאותנא:
		והפחתם אותו. זו אחת מי"ח תיבות של תיקון סופרי':
		והפחתם אותו. אותי נכתב אלא שכינה הכתוב וכתבו אותו. והפחתם והדאבת' לשון מפח נפש (איוב י"א):
		אותי. ואת שולחני:
ידוְאָר֣וּר נוֹכֵ֗ל וְיֵ֚שׁ בְּעֶדְרוֹ֙ זָכָ֔ר וְנֹדֵ֛ר וְזֹבֵ֥חַ מָשְׁחָ֖ת לַֽאדֹנָ֑י כִּי֩ מֶ֨לֶךְ גָּד֜וֹל אָ֗נִי אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּשְׁמִ֖י נוֹרָ֥א בַגּוֹיִֽם:
		נוכל. מתנכל במרמה בדברי שקר לפני לאמר אין לי טובה מזו:
		ויש בעדרו זכר. איל ההגון לעולה והוא נודר זבח:
		משחת. בעל מום כמו (ויקרא כ"ב) משחתם בהם:

Malachi פרק ב

אוְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּֽהֲנִֽים:
		אליכם. הכהנים אני מצוה המצוה הזאת שלא תקריבו אלה על מזבחי:
באִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֚י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָֽרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵֽינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב:
		וארותי. וקללתי את ברכותיכם מה שצריך לברך לכם הדגן והתירוש והיצהר:
		וגם ארותיה. ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי באם לא ישמע כי ידעתי שלא תשמעו לפיכך אני מעתה ארותיה:
גהִֽנְנִ֨י גֹעֵ֚ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֚יתִי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו:
		וזריתי פרש. של בהמות חגיכם על פניכם כלומ' לא תקבלו שכר מאתי כי אם לרעה לבושת ואגעור לכם את זרע השדה:
		ונשא אתכם אליו. פרש בהמות קרבנותיכם ישאו אתכם אליו להיות זוללים ונבזים כמוהו:
דוִֽידַעְתֶּ֕ם כִּי שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֚וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
		להיות בריתי את לוי. שאני חפץ שתתקיימו (אתי) בברי' שכרתי לשבט לוי:
הבְּרִיתִ֣י \| הָֽיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַשָּׁל֔וֹם וָֽאֶתְּנֵם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא:
		החיים והשלום. שנאמר לפנחס את בריתי שלום (במדב' כ"ה) והובטח לו ולזרעו אחריו הרי שיהא זרעו בחיים:
		ואתנם לו. שיקבלם במורא וכן עשה וייראני:
		נחת. לשון חתת נתירא:
ותּוֹרַ֚ת אֱמֶת֙ הָֽיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹֽא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֚וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵֽעָו‍ֹֽן:
		בשלום ובמישור הלך אתי. אהרן ואלעזר ופנחס וכן במעשה העגל השיבו כל שבטיהם מעון שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו):
זכִּֽי־שִׂפְתֵ֚י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא:
		כי שפתי כהן. עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי :
		תורה יבקשו מפיהו. שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳):
		כי מלאך. שלוחו של הקב"ה כמלאכי השרת לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו: