Malachi פרק ג

דוְעָֽרְבָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת:
הוְקָֽרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֘ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי | עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹֽשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָֹ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֚וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
וכִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַֽעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם:
    כי אני ה' לא שניתי.  אע"פ שאני מאריך אפי לא שינה דעתי עלי מבראשונה לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב:
    ואתם בני יעקב.  אע"פ שמתים אתם ברעתכם ולא גביתי מן הרשעי' בחיים:
    לא כליתם.  אינכם כלים מלפני והנחתי לי הנפשות לגבות מהם דיני בגיהנם וכן ת"י ואתון דבית יעקב דמאן דמית בעלמא הדין דיניה פסוק כלומר אתם סבורים לומר דיני בטל שאין עוד ליפרע ממנו ורבותינו פירשוהו לא שניתי לא הכיתי את מי ושניתי לו אבל אתכם העמדתי אחר פורענות הרבה וחיצי כלים ואתם אינכם כלים:
זלְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֚ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֚וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב:
חהֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֚י אַתֶּם֙ קֹֽבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַמַּֽעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה:
    היקבע אדם.  רבותינו דרשו לשון גזילה ולשון ארמי הוא:
    המעשר והתרומה.  שאתם גוזלים מן הכהנים ומן הלוים היא גזילתי:
טבַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ:
    במארה אתם נארים.  על עון זה שאני שולח קללה במעשה ידיכם ואעפ"כ אותי אתם קובעים:
יהָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַמַּֽעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָֽאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֚וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַֽהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי:
    ויהי טרף.  יהי מזון מצוי לשמשי:
יאוְגָֽעַרְתִּ֚י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹֽא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֚ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
    וגערתי לכם באוכל.  בחסיל וגזם האוכל לכם את תבואת השדה והגפן:
יבוְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִֽהְי֚וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
    ארץ חפץ.  ארץ שחפצי בה:
יגחָֽזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ:
ידאֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֚י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֚י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
    שוא עבוד אלהים.  על חנם נעבדנו כי לא נקבל שכר:
    קדורנית.  בשפל רוח:
טווְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּֽחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ:
    ועתה אנחנו מאשרים וגו'.  אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו ועתה רואים אלו הרשעי' מצליחים עד כי מאשרי' אנו אותם על מעשה רשעם:
    גם בחנו אלהים.  לומר נראה מה יוכל לעשות לנו:
    וימלטו.  מן הרעה ולא נכשלו:
טזאָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהֹוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֚ב יְהֹוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֚וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּלְחֹֽשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ:
    אז נדברו וגו'.  אני משיב על דבריכם אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורני' מפני שנדברו יראי ה' שלא לידבק במעשיהם הרעים ואני לא נשכחו דבריכ' מלפני ואע"פ שאיני ממהר להשיב גמול כי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריה' מקוימים:
יזוְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָֽמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָֽעֹבֵד אֹתֽוֹ:
    ליום אשר אני עושה סגולה.  אשר אצרתי והנחתי לשלם בו גמולי שם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע:
    סגולה.  אוצר איישטו"י בלע"ז:
יחוְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַֽאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ:
יטכִּ֣י הִנֵּ֚ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֚ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַֽעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף:
    כי הנה היום בא.  יום זה לשון שמש הוא שכך אמרו חכמי' אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאין בה וזהו שנאמ' וזרחה לכם יראי וגו':
    שורש וענף.  ברא ובר ברא:
כוְזָֽרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֚י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק:
    ופשתם.  לשון שומן כמו (ירמיה כ') כי תפושו כעגלה דשה:
    מרבק.  הנכנסת לרבקה לפטם קופיל"א בלע"ז:
כאוְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִֽהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
    ועסותם.  וכבשתם לשון מיעוך ודומה לו ושם עשו דדי בתוליהון (יחזקאל כ״ג:ג׳):
כבזִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֚וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים:
כגהִנֵּ֚ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵֽלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּוֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:
כדוְהֵשִׁ֚יב לֵֽב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם:
    והשיב לב אבות.  להקב"ה:
    על בנים.  ע"י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור"ד במס' עדיות לשום שלום בעולם: