כא. אגרת קודש זו כותב רבנו הזקן, לעורר את אלה שקיבלו על עצמם לתת סכום כסף מסויים במשך השנה ל"כולל חב"ד", לתמוך בלומדי תורה ועוסקים בעבודת ה' בארץ ישראל.

ההתעוררות היא, שלא יחכו לסוף השנה ויתנו אז את כל הסכום, כי אם יחלקו את הכסף למנות שבועיות או לפחות חדשיות, שכן, מלבד מעלת הזריזות בכל מצוה בכלל ובצדקה ביחוד, ישנה מעלה נוספת בנתינת סכום הכסף (שרוצים לתת במשך השנה) במנות מרובות, כפי שיסביר טעמו של דבר.

מתחיל רבנו הזקן אגרתו זו בברכה לבני ישראל הנקראים בכלל "אוהבי שמו", מצד האהבה שיש בבני ישראל להקדוש ברוך הוא, ובמיוחד אלה שנותנים לצדקה עבור אלה שעוסקים בתורה ובעבודה בארץ ישראל - נקראים הם במיוחד "אוהבי שמו", שכן, ארץ ישראל היא הרי ארץ אשר "עיני ה' אלקיך בה", מאירה שם המשכה פנימית משם הוי', ושם הוי' הוא הרי "שמו" המיוחד של הקדוש ברוך הוא.

אחר

דרישת שלומם, כמשפט לאוהבי שמו, -

של הקדוש ברוך הוא. אל המתנדבים בעם, לעשות צדקת ה' עם ארצו הקדושה, לתת מדי שנה בשנה חוק הקצוב מעות ארץ הקדש, -

לתמוך ביושבי ארץ הקודש, ארץ ישראל, תבנה ותכונן במהרה בימינו, אליהם תטף מלתי, ותזל כטל אמרתי, -

כלומר, רבנו הזקן קורא ופונה אליהם - לזרז לזריזים, -

בהתאם לביטוי "אין מזרזין אלא למזורזין", ולחזק ידים רפות, -

כלומר, שברצון ובלב לא חסר; קיים הרצון והרגש לתת, אלא שהידים רפות לעשות זאת בפועל. במתן דמים - מעות ארץ ישראל - מדי שבת בשבתו, ולפחות מדי חדש בחדשו, מערכו הקצוב לערך שנה, -

יחלקו את הכסף המוקצב לכל השנה במנות שבועיות או לפחות במנות חדשיות. וכל כסף הקדשים אשר עלה על לב איש להתנדב בלי נדר לפרנסת אחינו יושבי ארץ הקדש, מדי שנה בשנה. -

כפי הנראה רוצה רבנו הזקן להוסיף כאן, שלא רק את הסכומים שקבעו לתת בשנים קודמות יחלקו עתה במנות שבועיות או חדשיות, אלא גם אם עלה במחשבתו של מישהו לתת סכום גדול יותר מאשר בשנים הקודמות, יקיים גם הוא בקשה זו לתת את הסכום הנוסף במנות שבועיות או חדשיות. כי הנה, מלבד הידוע לכל גדל מעלת הזריזות בכל המצות, -

שיש להזדרז בעשיית מצוה לעשותה מה שמוקדם יותר, הנאמר ונשנה בדברי רז"ל: "לעולם יקדים אדם לדבר מצוה כו'", וזריזותיה דאברהם אבינו עליו השלום -

זריזותו של אברהם אבינו ב"עקידה", היא העומדת לעד, לנו ולבנינו עד עולם, כי העקדה עצמה -

שהקדוש ברוך הוא זוכר תמיד זכותה לבני ישראל, אינה נחשבה כל כך לנסיון גדול לערך מעלת -

ומדריגת אברהם אבינו עליו השלום, -

זה טעם אחד מדוע אין העקידה עצמה נחשבת לנסיון גדול כל כך לגבי אברהם אבינו, מצד מעלתו ומדריגתו הגדולות, טעם שני, הוא: בשגם -

בלקחנו גם בחשבון, כי ה' דבר בו: "קח נא את בנך כו'", -

שיקח את יצחק לעקידה, והרי -

היו כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדשת ה' גם כי לא דבר ה' בם; -

כיצד, איפוא, זה יכול להיחשב לנסיון גדול כל כך לגבי אברהם אבינו, בשעה שהוא נצטוה על כך מהקדוש ברוך הוא בעצמו? רק -

הגדלות של העקידה היא בכך, שאברהם אבינו עליו השלום עשה זאת בזריזות נפלאה, -

"וישכם אברהם בבוקר", ו"ויחבוש את חמורו", חבש בעצמו את האוכף של החמור, ולא ציווה ולא חיכה שמישהו אחר יעשה זאת, להראות -

גם לאחרים, שמחתו וחפצו -

תענוגו הפנימי, למלאת רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו. -

באחד ממאמריו, מי"ב בתמוז תש"ט, מסביר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שעבודת בעלי תשובה היא להשפיע גם על אחרים. בהתאם לכך יכולים לבאר, שכיוון שבענין העקידה היתה העבודה במהופך ממהותו של אברהם אבינו (שהרי אברהם הוא מדת האהבה, והעקידה היתה ענין של גבורה), "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", שזה על דרך עבודת בעל תשובה המעמיד את עצמו במהות אחרת, לכן רצה אברהם אבינו להראות גם לאחרים את שמחתו ועונגו בקיום רצון הקדוש ברוך הוא בענין זה, וממנו -

מאברהם אבינו - ובכוח שהוא העניק לבני ישראל בכל הדורות, למדו רז"ל לקיום כל המצות בכלל, -

שיש לקיים כל מצוה בזריזות, ובפרט מעשה הצדקה העולה על כולנה, -

בכך, שהיא המגנה ומצלה בפרותיה -

הניתנים בעולם הזה מכל מיני פרעניות המתרגשות, כדכתיב: -

כמו שכתוב: "וצדקה תציל ממות", וכל שכן -

זה מציל משאר מיני יסורים הקלים ממות -

הרי כל שכן שטוב לנו גם בעולם הזה להקדימה -

את מתן הצדקה, כל מה דאפשר, -

כלומר, אם שאר המצוות, שאין שכרן בעולם הזה, יש להקדים בעשייתן, הרי בודאי שיש להזדרז בכל מיני זירוז בקיום מצות הצדקה ששכר "פירותיה" ניתן בעולם הזה והיא מגינה מיסורים רחמנא ליצלן. שהרי אדם נדון בכל יום: -

הרי נכון הדבר שנוגע לו לגבי המשפט של אותו יום שתהיה לו הזכות של צדקה המגינה ומצילה. עד כאן דן רבנו הזקן במתן סכומי הכסף, שהתנדבו לתת באופן שנתי עבור ארץ הקודש, כל שבוע את החלק של השבוע, או לכל הפחות כל חודש את החלק של החודש - מצד ענין הזריזות. להלן מוסיף רבנו הזקן פרט ומעלה נוספים באי-לחכות עד סוף השנה: המעלה מתבטאת גם בזיכוך הנפש הבא מצד העבודה של צדקה, שכל פעם שהוא נותן נתינה ועושה פעולה בעבודת הצדקה, הוא עושה כל פעם פעולה של זיכוך הנפש, וגם בכך שהצדקה פועלת למעלה יחוד בספירות ובפרצופים עליונים - הרי בכל נתינה של צדקה הוא גורם מחדש את היחוד למעלה

.