והנה, ראשית היש הנברא ותחילתו, הן הכלים די' ספירות דבריאה-יצירה-עשיה, וגם האורות נפש-רוח; -

האורות המתלבשים בכלים והם ענין של חיות לכלים - שבהם ישנן הרי שלש הבחינות נפש, רוח ונשמה, הרי שתי הבחינות נפש ורוח הן גם כן ענין של "יש", ונבראו מבחינת הנשמה די' ספירות דבריאה-יצירה-עשיה שהוא אלקות, -

והאלקות של הספירות מהווה את ענין ה"יש" של הכלים של הספירות וגם הנפש והרוח שלהם, והן -

בחינה זו - האורות של הספירות - הן הלמ"ד כלים דמלכות דאצילות. -

ב"אצילות" הרי גם הכלים ואפילו חיצוניות הכלים של "מלכות דאצילות" הם אלקות, ובחיצוניות הכלים של "מלכות דאצילות" המתלבשים בעולמות בריאה-יצירה-עשיה להיות להם נשמה וחיות - יש בכל אחד מהם שלש הבחינות: פנימי, אמצעי וחיצון, או כפי שכתוב לפעמים הלשון "סת"ר", ס וף, ת וך, ר אש - הרי שכל עשר הספירות שב"מלכות" עם שלש הבחינות שבכל אחת מהן - הם למ"ד כלים, המתלבשים בבריאה-יצירה- עשיה והם ענין של אורות ושל נשמה ל"ספירות" של בריאה- יצירה-עשיה. וכן באצילות, -

ההתהוות של ה"יש הנאצל" היא מחיצוניות הכלים של הספירות שב"אצילות" - מחיצוניות הכלים די' ספירות דאצילות שהן אלקות, נבראו ההיכלות דאצילות -

שאין זה ענין של ספירות וכלים בהם מתלבשים אורות פנימיים, אלא זה ענין של חיצוניות של אותו עולם, שמתלבש בהן בחינת העגולים די' ספירות, -

"עיגולים" הוא ענין של עיגול ומקיף של הספירות, שאינו מאיר בפנימיות, שהדבר יהיה כמו האור הפנימי המחיה אותו - אלא הוא מאיר רק באופן של מקיף, שהדבר שהוא מאיר ומחיה יוכל להיות נרגש לענין של "יש" - על כל פנים "יש" כפי שהוא ב"יש הנאצל", וגם גופות -

ה גופים של המלאכים דאצילות שהן בחינת יש, -

מתהווים מחיצוניות הכלים של הספירות ד"אצילות", וכמו שכתוב: "ובמלאכיו ישים תהלה", -

הרי לא כתוב כאן מלאכים סתם, אלא "מלאכיו", המלאכים שלו, כלומר המלאכים של עולם ה"אצילות" - הרי גם בהם יש ענין של בלתי-שלימות, בהיותם ענין של "יש" ולא אלקות, שאינן בבחינת בטול לגמרי כעלול לגבי עלתו. -

שכן, הם מתהווים באופן של "יש מאין" ולא כמו "עילה ועלול".