ועוד זאת, יתר על כן על כל הנזכר לעיל , הארה דהארה דהארה, -

כפי שההארה האלקית באה בנברא באופן של הארה דהארה דהארה, שאז הרי זה כבר שלא בגילוי, לא המהות של אלקות, ואפילו לא המציאות של אלקות, ובכל זאת כבר הוסבר לעיל שיש בה גם מה"קו" - האור הפנימי וגם מהאור ה"סובב כל עלמין", וכל הנזכר לעיל -

אור ה"קו" שבה, ו"אור הסובב" שבה - בההארה האלקית שכבר באה באופן של הארה דהארה דהארה - במציאות של נברא - היא מראה -

ההארה האלקית הבאה מ"מלכות דאצילות", מראה את כוחה ויכלתה ביסוד העפר הגשמי בגלוי עצום, ביתר עוז מיסודות העליונים ממנו, -

מיסוד העפר, וכמו למשל יסודות אש, רוח ומים, וגם מצבא השמים, שאין בכוחם ויכלתם להוציא יש מאין תמיד, כיסוד העפר המצמיח תמיד יש מאין, הם עשבים ואילנות -

הצומחים מכוח הצומח הרוחני באופן של "יש מאין". שהרי גם אלה שצומחים על ידי זריעה ונטיעה, יסביר להלן, שזה כמו "יש מאין", שכן מה שזורעים נרקב כולו בארץ, הזריעה משמשת כ"העלאת מ"ן" בלבד (התעוררות של כוח הצומח), ובמיוחד אלה שצומחים בלי זריעה ונטיעה כלל, (והמזל המכה ואומר "גדל", -

שחכמינו ז"ל

הרי אומרים שאין עשב למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, הרי, שהצמיחה היא לא כולה מכוח הצומח שבארץ כי אם מה"מזל" שברקיע בא ענין הצמיחה? אומר על כך רבנו הזקן: הינו לאחר שכבר צמח העשב, -

שכבר נעשה מציאותו של "יש" (עשב), אלא שעליו לצמוח ולגדול, ואילן שעושה פירות הרי צריך שיהיה בהם טעם, מתיקות או חמיצות, הרי זה בא מן המזל, ואינו אומר לו לצמח מאין ליש -

שתתהווה מציאות העשב או האילן, אלא מקטן לגדל, ולשאת פרי כל מין ומין בפרטי פרטיות. -

שישנם אילנות המוציאים פירות מתוקים, וישנם אילנות המוציאים פירות חמוצים וכדומה, הרי זה בא מהמזל שברקיע. ב"אור התורה" פרשת במדבר

אומר ה"צמח צדק", שהמזל משפיע התעוררות בכוח הצומח שמתבטא בעשב או באילן שיצמיח, אך עצם הצמיחה הוא מכוח הצומח עצמו, ובמקום אחר ב"אור התורה"

מפרש ה"צמח צדק", שענין ה"הכאה" של המזל הוא, שבשעה שהמזל מאיר על העשב או האילן שאליו הוא שייך, משפיע הדבר בעשב או באילן המשכה לשרשו, ומההמשכה לשרשו הוא הולך וגדל יותר ויותר. אבל בטרם יצמח - למי יאמר כל מזל ומזל לכל עשב ועשב בפרטי פרטיות) -

הרי אומרים שהמזל "מכה בו " (בעשב), ואומר לו "גדל", וכשהעשב אינו קיים עדיין - למי הוא אומר גדל? אלא, כאמור, הכוונה היא לאחרי שהעשב כבר קיים במציאות של "יש", על הצמיחה מקטן לגדול וכו' על כך באה האמירה והכוח מהמזל. על כל פנים, צמיחת העשבים והאילנות היא מהכח הצומח שבו, -

שביסוד העפר שהוא -

כוח הצומח הוא אין -

לא מציאות גשמית, ורוחני, ו -

אילו הם -

העשבים והאילנות, הם גשמיים. -

הרי שזה ענין של "יש מאין", שכפי שהוסבר לעיל, הרי הכוח ל"יש מאין" הוא דוקא בעצמות "אין סוף" - וכוח זה מתבטא ביסוד העפר הגשמי. ואין זאת, -

מה שדוקא בארץ מתבטא בגילוי כוח ה"אין סוף" של "יש מאין", אין זה אלא משום דרגלי "אדם קדמון" -

הרגלים של "אדם קדמון", מסתימים בתחתית -

עולם ה- עשיה, -

ה"רגלים", המדריגות האחרונות של אדם קדמון (של המחשבה הקדומה הכוללת בתוכה כל הנבראים מהעליונים ביותר עד התחתונים ביותר), מסתיימות במדריגות התחתונות של העולם התחתון ביותר, עולם ה"עשיה", והוא יסוד העפר שבעולם ה"עשיה", ותחת רגליו -

מתחת למדריגות האחרונות של אדם קדמון, מאיר אור-אין-סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין, -

היכן שמסתיים האור הפנימי שהוא בהגבלה ובהתחלקות בעולמות, מאיר האור המקיף שלמעלה מעולמות, בלי הפסק רב ביניהם, רק עגולי "אדם קדמון" -

ה"עיגולים" של אדם קדמון, לבדו. -

שהרי במחשבה הקדומה של אדם קדמון ישנם "יושר" ו"עיגולים", אור פנימי ואור מקיף, הרי היכן שמסתיים ה"יושר" והאור הפנימי של אדם קדמון ונשארים רק העיגולים והמקיפים של אדם קדמון (שגם העיגולים של אדם קדמון הרי אינם ענין של "אין סוף" ממש כמו ה"אור אין סוף" ה"סובב כל עלמין") - מאיר שם "אור אין סוף" ה"סובב כל עלמין", וגם ה"קו" מאור-אין-סוף המסתים בסיום רגלי "אדם קדמון" - מאיר ממטה למעלה בבחינת "אור חוזר", -

"אור חוזר" היינו - אור שכשמגיע למקום שמעבר לו אין הוא יכול להאיר, הוא מגיע חזרה באור חוזר ביתר חוזק וביתר אור מאשר האור הוא לפני שמגיע לאותו מקום. וכפי שהדבר באור השמש, שהאויר התחתון הקרוב יותר לארץ חם יותר מאשר האויר האמצעי (האויר שבאמצע, בין השמש לארץ), שכן, כאשר קרני השמש מגיעים לארץ, שמעבר לה אין הם יכולים להגיע - הוא חוזר באור חוזר, ולכן חם יותר למטה. כך הדבר ב"אור הקו" שענינו להאיר כל הנבראים באור פנימי, הרי כאשר הוא מגיע למדריגות האחרונות של המחשבה המקיפה כל העולמות והנבראים - הוא חוזר באור חוזר, כמו ש -

ה"קו", המלבש ב"אריך אנפין" ו"אבא ואמא" -

חכמה-בינה ו"ז"א ונוקבא" -

ז"א (מדות) ומלכות, דאצילות - מאיר באור חוזר ממלכות דאצילות, ומלכות דאצילות היא -

לכן, בחינת כתר ממטה למעלה, -

בחישוב הספירות מלמטה למעלה, מ"מלכות" לספירות העליונות, הרי "מלכות" היא בחינה של "כתר" - כנזכר לעיל באגרת קודש זו, ו"נעוץ תחלתן בסופן". -

שב"מלכות" הרי זה, שה"תחלה" של "כתר" שלמעלה מ"חכמה", נמצאת ב"מלכות", וב"קו" הרי זה, שה"תחלה" של ה"קו" נעוצה בסוף של "רגלי א דם ק דמון", המסתיימות במדריגות התחתונות של עולם ה"עשיה", ביסוד העפר; וכיוון שה"קו" הרי ענינו גילוי של "אור אין סוף" - מתבטא לכן ביסוד העפר יותר בגילוי הענין של "אין סוף" בענין של "יש מאין", בענין של צמיחה, כפי שיסביר להלן. וככה הוא בסיום ה"קו" דאור-אין-סוף המסתים בסיום ה"ישר" דרגלי "אדם קדמון" -

כפי שהרגלים והמדריגות התחתונות של אדם קדמון באות באור הפנימי בהתחלקות של המדריגות, הרי בשעה שזה בא למדריגות האחרונות, שזה בתחתית ה"עשיה", במדריגות האחרונות של עולם ה"עשיה", כפי שזה יסוד העפר מאיר -

ה"קו" בבחינה של "אור חוזר", ממטה למעלה -

מההארה דהארה דהארה שבעפר הגשמי, לבחינת אור הנשמה דמלכות דמלכות דעשיה, -

שבאור הנשמה זו המדריגה האחרונה, שכן, "עשיה" היא הרי העולם התחתון ביותר, ו"מלכות" היא הספירה האחרונה, וב"מלכות" גופא, בעשר הספירות שבה, "מלכות דמלכות" היא האחרונה - אך, כיוון שמדובר כאן בענין אור הנשמה, שהוא אלקות ממש, מחיצוניות הכלים דמלכות דאצילות. -

שכאמור לעיל הם נעשים אור הנשמה לבריאה-יצירה-עשיה - הרי במדריגת אור הנשמה, שהיא האחרונה שבאור הנשמה - מאיר בה האור החוזר מהמדריגות האחרונות של "עשיה" (המדריגה האחרונה שב נבראים), ונותן את הכוח לגלות כוח ה"אין סוף" בענין של "יש מאין", של צמיחה, באופן תמידי.

ולפי מה שכתוב בספר הגלגולים פרק כ, הובא בלקוטי אמרים -

בספר ה"תניא" , מתלבשת תחילה הארה זו של ה"קו" דאור-אין-סוף באור האצילות שבעשיה, וממנה לבריאה ויצירה שבעשיה, ומהן לבחינת אור הנשמה דמלכות דמלכות דעשיה, ועל ידי זה יש כח ועז בסיום הכלי דמלכות דמלכות דעשיה -

המדריגה וספירה התחתונה ביותר שב"עשיה", שביסוד העפר, והוא מאמר: "תדשא הארץ וכו'", -

דשא - שממאמר זה בא הרי כוח הצומח, להיות פועל בקרב הארץ תמיד לעולם ועד (בחינת אין-סוף, -

שלא רק עצם פעולת הצמיחה שהיא ענין של "יש מאין", בא מכוח ה"אין סוף", אלא גם האופן של להצמיח הוא פעולה תמידית, ומצד כוח זה, הוא יכול להצמיח תמיד בלי סוף, הרי שגם זה הוא הענין של "אין סוף", ולא בלבד בששת ימי בראשית, כמאמר: "ישרצו המים", ומאמר: "תוצא הארץ נפש חיה", -

מאמרות אלה השפיעו רק בששת ימי בראשית, שאז הוציאו המים והארץ נפשות חיות באופן של "יש מאין", ואילו לאחרי זה כבר באה נפש חיה אחת מהשניה שלא באופן של "יש מאין", רק בששת ימי בראשית בלבד השפיעו מאמרות אלה, שהמאמרות באים מחכמה דמלכות דמלכות דעשיה, שבז' ימי בראשית האיר בעולם הזה הארה מאור-אין- סוף ב"חסד חנם", בלי העלאת "מין נוקבין" כלל), -

בלי שום התעוררות מהמטה (מהמקבל), הנקראת "העלאת מיין נוקבין", שהנוקבא (המקבל) מעלה ומעוררת בהתעוררות שלה מלמטה - התעוררות מלמעלה. הרי, הסדר אחרי ז' ימי בראשית, שמן ההכרח שתהיה העלאת מ"ן והתעוררות מלמטה כדי לעורר התעוררות מלמעלה; אך, בימי בראשית האירה הארה מ"אור אין סוף" בחסד חנם, בלי העלאת מ"ן כלל, ולכן השפיעו אז המאמרות "ישרצו המים" ו"תוצא הארץ" ענין של "יש מאין", ואילו כוח הצומח מהמאמר "תדשא הארץ" - משפיע תמיד, להצמיח עשבים ואילנות ופרות מאין -

מכוח הצומח הרוחני, ליש -

ל"יש" הגשמי, העשבים, האילנות והפירות, תמיד מדי שנה בשנה , שהוא -

להצמיח תמיד מדי שנה בשנה, הוא מעין בחינת "אין-סוף", -

שהוא ענין אין-סופי, לא מסתיים אף פעם הכוח בארץ להצמיח, שאם יתקיים עולם הזה ריבוי רבבות שנים - יצמיחו מדי שנה בשנה. אלא שיש מהן -

מהעשבים, מהאילנות ומהפירות, הבאים על ידי העלאת "מין נוקבין", -

שיש משהו המעורר את כוח הצומח שיצמיח, והם הזרועים והנטועים, -

העשבים הנזרעים והאילנות הניטעים, הרי הזרעים הם "העלאת מ"ן" לכוח הצומח, ואף-על-פי-כן -

למרות שהם זרועים ונטועים, הם כמו יש מאין, שהגרעין הנטוע אין לו ערך כלל לגבי הפרי, וגם -

אין לו שום ערך והשוואה, נגד כל האילן עם הענפים והעלין, -

שבכך אין ההבדל כל כך באיכות כמו לגבי הפרי שיש בו טעם ואילו לגרעין שנזרע אין טעם, אך, קיים הבדל גדול ואין השוואה בכמות, של האילן וענפיו ועליו לגבי הגרעין, הרי צמיחתם של הפירות ושל האילן היא ענין של "יש מאין", למרות שזה בא על ידי זריעת הגרעין, וכן במיני זרעונים וירקות, וגם במיני תבואה להתהוות מאות גרעינין מגרעין אחד, הוא כמו יש מאין, ומכל שכן -

לא גרעיני החטה שהם אותו מהות של הגרעין, אלא הקשין והשבלים. -

שאינם אותו מהות ממש כמו הגרעין - הרי הם בודאי "יש מאין". והנה , הפרות ש -

צומחים על ידי העלאת "מין נוקבין", -

התעוררות מלמטה, היא הזריעה והנטיעה - הם משבחים מאד מאד מהעולים מאליהן מכח הצומח לבדו שבארץ, -

בלי נטיעה וזריעה, ומזה נשכיל -

בענין המשכות אורות עליונים -

שיומשכו ב -

עולמות אצילות- בריאה-יצירה-עשיה -

שהאורות הנמשכים על ידי "העלאת מ"ן" (התעוררות מלמטה) של עבודת האדם, יש בהם מעלה עליונה יותר מאשר האורות הנמשכים ב"אתערותא דלעילא" (בהתעוררות מלמעלה) בלבד, בלי ההתעוררות ועבודת האדם למטה, (שהוא תכלית בריאת האדם), -

שעל ידי עבודתו יומשכו אורות נעלים יותר בכל העולמות, כמו שנתבאר במקום אחר.