יט עוטה אור כשלמה וגו'. הנה בלקוטי תורה של האריז"ל פ' כי תשא ופ' ויקרא כתב כי השגת משה רבינו עליו השלום לא היתה בבחינת פנימיות דחכמה עילאה הנקרא אבא דאצי' וכל שכן בספירת הכתר שלמעלה ממנה הנקרא אריך אנפין בבחי' אחוריים דחכמה

זו הפנימיות ועצם מדריגת ה"חכמה", כי אם החיצוניות שיש לה כבר שייכות לירידה במדריגות שלמטה מ"חכמה", המלובשת בבינה, המתלבשת - "בינה" מתלבשת בז' ספירות תחתונות שנקראים "זעיר אנפין", -

ענין של "זעיר", קטנות וצמצום והגבלה, אלו הן שבע המדות הנקראות בשם " מדות ", מלשון "מדה" ושיעור, שכן, זה כבר כפי ש"אור אין סוף" מתלבש בענין של מדה ושל שיעור להיות מקור לעולמות, סוד התורה, -

"חכמה עילאה" (עליונה) כפי שהיא יורדת (על ידי "בינה") בשבע המדות - זה הסוד של ענין התורה, שההלכות והדינים של התורה, כשר ופסול, חייב וזכאי, טמא וטהור, באים מהמדות: כשר, זכאי וטהור - ממדת החסד, פסול, חייב וטמא - ממדת הגבורה, וכו', ומתפשטת עד סוף ד' ספירות התחתונות, שהן: נצח-הוד-יסוד-מלכות, -

שבמדות עצמן, ספירות אלו אינן עצמיות המדות, כי אם הענפים של מדות חסד, גבורה, תפארת, להוריד ולממש את המדות "חסד", "גבורה", "תפארת", ושם היתה השגת נבואתו - של משה רבנו, בבחינת פנימיות, דהינו מבחינת פנימיות דנצח-הוד-יסוד-מלכות, -

דוקא בספירות אלו, שענינן להוריד את ההשפעה מהספירות העליונות יותר בעולמות שלמטה מ"אצילות" - שם דוקא היתה יכולה להיות ואכן היתה השגת הנבואה של משה רבנו בפנימיות ועצמות ספירות אלו, אבל למעלה מנצח-הוד-יסוד-מלכות לא היתה לו שום השגה בפנימיות, כי אם בבחינת אחורים - החיצוניות, דחכמה המלבשת 74 בבינה, המלובשת ומתפשטת תוך פנימיות דנצח-הוד-יסוד-מלכות, -

רק שם היתה לו השגה בפנימיות. הרבי מציין ב"הערות ותיקונים" השאלה: מה מחדש רבנו הזקן בחזרו עוד הפעם על הענין של אחוריים דחכמה המתלבש בבינה, המתלבשת בנהי"ם; הרי אמר זאת כבר לפני זה? ויש לציין שכאן אין רבנו הזקן מזכיר את ההתלבשות בשאר המדות כנזכר לעיל, אלא ההתלבשות שבבינה ובנהי"ם בלבד. בסוד - שאומר במדרש: "נובלות חכמה שלמעלה - תורה", -

"חכמה" כפי שהיא יורדת במדריגה תחתונה ביותר, עד שהיא רק כמעין ודוגמא למדריגת ה"חכמה" (שזה ענין של "נובלות") - זהו ענין התורה. הרי משמעות הדבר היא, שהתורה איננה העצמיות של "חכמה עילאה" (עליונה), כי אם ה"נובלות" והחיצוניות של "חכמה עילאה"; שכן רק זה יכול לרדת בהתגלות גמורה, בבחינת תורה שהיא ענין של התגלות, בחינת נגלה דתורה, שהיא - תורה היא בבחינת "זעיר אנפין", -

כנזכר לעיל, ענין של קטנות וצמצום וגבול, וכדכתיב: - וכמו שכתוב: "וראית את אחרי, ופני - הפנימיות, לא יראו", -

פסוק זה נאמר על משה רבנו, שכן, גם משה רבנו יכול היה לראות רק בחינת "אחוריים" ולא הפנימיות והעצמות של ה"חכמה" שלמעלה, עין שם - ב"לקוטי תורה" של האריז"ל, ובשער הנבואה פרק א. ולכאורה יש להפליא; הרי נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", -

שמשה רבנו השיג במדריגות הגבוהות ביותר בנבואה, ואיך השיג האר"י ז"ל יותר ממנו ודרש כמה דרושים בבחינת פנימיות, אפלו בספירות ומדרגות רבות שלמעלה מהחכמה וכתר דאצילות? - שישנם "דרושים" מרובים בקבלת האריז"ל לא רק בפנימיות "חכמה" דאצילות, אלא גם בפנימיות המדריגות שלמעלה מ"חכמה" דאצילות, ואפילו מ"כתר" דאצילות; הרי, כיוון שהאריז"ל אומר על משה רבנו שלא השיג בנבואתו בפנימיות "חכמה" דאצילות, אלא רק באחוריים של "חכמה", כפי ש"חכמה" יורדת בהתלבשות וכו' - הרי, שהאריז"ל השיג יותר מאשר משה רבנו?! ב"לקוטי הגהות" ל"תניא" מובא כאן לשון "חידושי הריטב"א": "מעשה מרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידועה לבעלי האמת" - מעשה המרכבה העליונה ("מרכבה" שלמעלה מ"אצילות", שכן, יש ענין ה"מרכבה" בעולם ה"בריאה", ו"מרכבה" בעולם ה"אצילות", וישנו ענין ה"מרכבה" למעלה מ"אצילות"), הרי מעשה מרכבה העליונה (שלמעלה מעולם ה"אצילות"), שהנביאים מעולם לא הסתכלו בה, (לא השיגו אותה בנבואתם), וסודה ידועה לבעלי האמת, אלה המקובלים היודעים חכמת הקבלה הנקראת "חכמת האמת".