והנה, אף שגלוי -

אלקי, זה על ידי עסק התורה והמצות הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל, כי תורה אחת ומשפט אחד לכלנו -

כל יהודי מחוייב בתורה ומצוות, ומצד ה הארה שלמעלה הנמשכת על ידי התורה והמצוות, היא נמשכת לכל אחד מישראל בשוה, אף-על-פי-כן בדרך פרט אין כל הנפשות או -

המדריגה שלמעלה ממנה, הרוחות ו -

או המדריגה שלמעלה ממנה, הנשמות שוות בענין זה -

בהארה והתגלות האלקית המאירה להם על ידי תורה וקיום מצוה, לפי עת וזמן גלגולם ובואם בעולם הזה, -

מרבית הנשמות של דורותינו אלה הן הרי נשמות שהיו כבר בעולם זה וירדו שוב לעולם הזה כדי לתקן ענין מסויים, הרי לפי הזמן והתקופה שהנשמה מתגלגלת ויורדת לעולם זה - באופן כזה מאירה לה מלמעלה ההארה וההתגלות האלקית שעל ידי מצוה זו או זו. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "אבוך במאי הוי זהיר טפי, אמר ליה בציצית כו'". -

"אביך במה היה זהיר יותר"? וענה לו: "במצות ציצית". הרי, שבמצות ציצית האירה לו התגלות אלקית מיוחדת, שלכן היה זהיר בקיומה יותר מאשר במצוות אחרות, וכפי הפירוש: "במאי הוי זהיר טפי" - במה האיר לו יותר האור האלקי. וכן אין כל הדורות

שוין. -

לא זו בלבד שישנם שינויים בין נשמה אחת לשניה, אלא ישנם גם שינויים מצד הדורות, שהיו דורות שעבודתם העיקרית היתה ענין התורה, ודורות שעבודתם העיקרית היתה ענין הצדקה וכו' , שכן, לנשמות שבאותם דורות האירה התגלות מיוחדת בענינים אלה. כי כמו שאברי האדם, כל אבר יש לו פעלה פרטית ומיחדת, העין לראות והאזן לשמע, כך בכל מצוה -

הנקראות "אברין דמלכא"

- "אברי המלך", מאיר אור פרטי ומיחד מאור-אין-סוף ברוך-הוא. ואף שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגול לקים כל תרי"ג מצות, -

כיצד מתאים, איפוא, לומר, שלנשמה של זמן זה ודורות אלה מאירה, אחרת, ההתגלות האלקית, ונדרשת זהירות מיוחדת וחזקה יותר במצוות פרטיות מסויימות? מכל מקום לא נצרכה -

הזהירות המיוחדת במצוה מסויימת, אלא להעדפה וזהירות וזריזות יתרה, ביתר שאת ויתר עז, כפולה ומכפלת, למעלה מעלה מזהירות שאר המצות. וזהו שאמר "במאי הוי זהיר טפי" - "טפי" -

יותר, דיקא. -

דוקא, שכן, זהירות צריכה להיות בכל המצוות, השאלה כאן היא: באיזו מצוה היה זהיר יותר. והנה, יתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות -

שבהן מאיר האור שמהמצוה ביתר התגלות, אינו בבחינת טעם ודעת משג, אלא למעלה מבחינת הדעת, -

וההבנה, שכך עלה במחשבה לפניו יתברך, -

שבנשמה מסויימת יאיר האור של מצוה מסויימת בהארה והתגלות מיוחדות. ודוגמתו למטה הוא בחינת הגורל ממש: -

שגם הוא אינו על פי טעם ושכל, מדוע זוכה בגורל זה או אחר, אלא כך נקבע מלמעלה, כמו שכתוב : "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו", שהגורל יפול בחלק של זה או זה, הרי זה הענין של "מה נעים גורלינו", שהחלק היפה מה שישנה התגלות אלקית מיוחדת מענין מסויים של תורה ומצוות, לנשמה מסויימת, הוא ענין של "גורל" שלמעלה מטעם ודעת.