והנה, שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, -

יופיו ושלימותו של יעקב כעין יופיו ושלימותו של אדם הראשון, שתיקן -

יעקב, חטא אדם הראשון, והיתה נשמתו גם כן כלולה מכל הנשמות שבישראל, מעולם ועד עולם, -

כלומר, גם הנשמות מ"עלמא דאתכסיא" (מהעולמות המכוסים), וגם הנשמות מ"עלמא דאתגליא" (מהעולמות הגלוים) היו כולן כלולות בנשמתו של יעקב, והיה מרכבה לתורה שלמעלה, שנקראת בשם "אדם", -

"זאת התורה אדם", כמו שכתוב: "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו'", -

שהכוונה היא ל"תורה", כפי שמובא בתורת הקבלה. וכמו שכתוב: "וזאת לפנים בישראל כו'" -

וזאת בפנימיותם של ישראל, "אין זאת אלא תורה כו'", -

ש"זאת", תורה, היה מקודם בישראל, שהיתה כלולה ומלבשת בנשמת "ישראל סבא", -

המוסב על יעקב אבינו למטה הנקרא "ישראל סבא", וכן על שורשו למעלה שגם כן נקרא "ישראל סבא", הכלולה -

נשמת "ישראל סבא" כלולה מכל הנשמות. -

והוא היה כלי לאור התורה. וזהו "ויקרא לו אל אלהי ישראל" - "אל" לשון המשכת -

שכן, השם א-ל רומז על מדת החסד, המשכה והשפעה, ההארה מאור-אין-סוף ברוך-הוא מההעלם אל הגלוי, -

הכוונה לאור אין סוף המלובש בתורה, להאיר בבחינת גלוי בנשמתו, וכמו שכתוב: "אל ה' ויאר לנו"; -

הרי ש"א-ל" הוא לשון הארה, וזהו "ויקרא לו א-ל אלקי ישראל", שיעקב קרא והמשיך ההתגלות מההארה הכללית של אור אין סוף, הכלל המכיל בתוכו כל הפרטים שבתורה ומצוות - שההתגלות תאיר בנשמתו. ואחריו כל ישרי לב, -

אלה שהאור האלקי המאיר במוחם בא בלבם ואשר יש להם התעוררות של אהבת ה' ויראת ה', המכניסה חיות בלימודם תורה ובקיומם מצוות, העוסקים בתורה ובמצות, מאיר אור ה' אין-סוף ברוך-הוא בבחינת גילוי בנשמתם, -

"הארה" זו נקראת " חלקינו " (אשרינו מה טוב חלקינו "), כלומר, ההארה האלקית הפרטית המאירה על ידי כל מצוה, שהיא חלק מההארה הכללית. וכפי שהוסבר לעיל, שהארה זו כשהיא יורדת למטה, היא באופן של התחלקות לתרי"ג (613) חלקים וכו' - הרי החלק שמההארה האלקית מאיר בנשמה של יהודי המקיים מצוה, ועל כך נאמר "אשרינו מה טוב חלקינו ". וזמן גילוי זה ביתר שאת ויתר עז ההארה במוחם ולבם הוא בשעת התפלה, כמו שמבואר במקום אחר. -

שכן, על ידי סולם התפלה עולים מעשי המצוות של יהודי, ונמשך על ידי הסולם ההארה האלקית וההתגלות שבעקבותיה. עד כאן הסביר רבנו הזקן הלשון "חלקינו". להלן יסביר הלשון "מה נעים גורלינו ", שגורל הרי מורה על חלק יוצא מן הכלל ורק על פי גורל זוכים בחלק היפה. ובלשון רבנו הזקן: