יב. "והיה

-

השכר ל- מעשה הצדקה שלום, ו - השכר ל- עבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם". -

זה פסוק בישעי', ויש מפרשים האומרים, ש"מעשה" ו"עבודה" הם ענין אחד, הפסוק חוזר על אותו ענין במלים שונות. ואילו תרגום יונתן מפרש שהם שני ענינים, שני אופנים שונים בענין הצדקה, ואשר עבור מעשה הצדקה מגיע השכר של שלום, ועבור ה עבודה של צדקה מגיע השכר של השקט ובטח עד עולם. להבין ההפרש שבין "מעשה" ל"עבודה" -

איזה אופן של צדקה נקרא "מעשה" ואיזה נקרא "עבודה"? ו -

ההפרש ש- בין "שלום" ל"השקט ובטח" כו'. -

שהשכר עבור אופן הצדקה הנקרא מעשה הוא שלום, והשכר עבור אופן הצדקה הנקרא עבודה הוא השקט ובטח, נבין זאת על פי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "עשה שלום במרומיו" -

אומרים על כך רבותינו ז"ל: כי מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, -

טבע המים והאש שהמים מכבים את האש, ו -

אילו מיכאל וגבריאל אין מכבין זה את זה. כלומר, -

לא שהחומר של מיכאל הוא מיסוד המים הרוחני והחומר של גבריאל הוא מיסוד האש הרוחני, אלא הכוונה היא: שמיכאל -

הוא, שר של חסד, הנקרא -

חסד נקרא בשם "מים", היורדים -

כטבע המים, ממקום גבוה למקום נמוך, והוא -

הירידה ממקום גבוה למקום נמוך ברוחניות, היא בחינת ההשפעה והתפשטות -

המשכת, החיות מעולמות עליונים לתחתונים, ובחינת אש שטבעה לעלות למעלה, היא -

ברוחניות, בחינת הגבורה והסתלקות השפעת החיים ממטה למעלה, שלא להשפיע, רק בצמצום עצום ורב, -

שההשפעה תהיה רק באופן של צמצום עצום של המעטת החיות באיכות, ושל צמצום רב של הקטנת החיות בכמות, והן -

חסד וגבורה, מדות נגדיות והפכיות זו לזו, -

חסד הוא ענין של השפעה בלתי מוגבלת ואילו גבורה היא ענין של הגבלה וצמצום, והיינו -

מתי חסד וגבורה נוגדים והפכיים אחד מהשני, כשהן בבחינת מדות לבדן, -

מדה היא הרי ענין של שיעור והגבלה, וכל מדה מוגבלת באופנה היא, אם באופן של חסד או באופן של גבורה,

אך הקדוש-ברוך-הוא עושה שלום ביניהם, -

שלא תהיה התנגדות בין מדה אחת לשניה, דהיינו על ידי גילוי שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאור-אין-סוף ברוך- הוא, אשר כשמו -

שהוא "אור אין סוף", בלי סוף ובלי גבול, כן הוא, שאינו בבחינת מידה חס ושלום, אלא -

הוא, למעלה מעלה עד אין קץ, אפילו -

למעלה, מבחינת חכמה-בינה-דעת -

שהיא מקור המדות, -

ומכל שכן שהוא למעלה לגמרי מבחינת המדות, ואזי -

כשמאירה בהן הארה מאור אין סוף, המדות נגדיות של מיכאל וגבריאל -

של חסד וגבורה, נכללות במקורן ושרשן, והיו לאחדים ממש, ובטלים באורו יתברך המאיר להם בבחינת גילוי. -

שכן, מצד גודל התבטלותם לאור אין סוף, נאבד הניגוד שביניהם, כפי המשל בשני שרים המנגדים אחד לשני, הרי בשעה שהם עומדים בפני המלך, נאבדת התנגדותם והם מדברים ביניהם כידידים טובים, דבר הבא מצד ההתבטלות הגדולה של שניהם בפני המלך, כך גם בנמשל זה במדה נעלה ביותר, שכן, מפני שביטולם הוא הרי ל"אור אין סוף", ענין שהוא "אין סוף" ו"בלי גבול" - נאבדת לגמרי ההגבלה של המדות. ואזי מתמזגים ומתמתקים הגבורות בחסדים, -

הן נהפכות לטוב ולחסד המשולים למתיקות, על ידי בחינה ממצעת -

המתווכת את ה- קו המכריע -

בין חסד וגבורה, ומטה כלפי חסד, היא מדת הרחמים, -

בשעה שמדת החסד אומרת להשפיע בלי הגבלה, ומדת הגבורה אומרת למנוע את ההשפעה ממי שאינו ראוי לקבלת השפע - באה מדת הרחמים ומכריעה ביניהן ומטה את הקו כלפי מדת החסד, שגם אם אין הוא ראוי לקבלת שפע, ראוי, אבל, שירחמו עליו, ומצד הרחמנות להשפיע לו, הנקראת -

מדת הרחמים, נקראת בשם "תפארת" בדברי חכמי האמת, -

חכמי הקבלה, לפי שהיא כלולה מב' גונין: לבן ואדם, המרמזים לחסד וגבורה. -

לבן מרמז לחסד, ואדום - לגבורה. ולכן זה נקרא בשם "תפארת" - יופי - שכן דבר המורכב מכמה צבעים יש בו יופי. הרי, מפני שיש ב"רחמים" גם חסד וגם גבורה - לכן נקראת מדה זו בשם "תפארת". ולכן סתם שם הוי"ה ברוך-הוא שבכל התורה מורה על מדת התפארת, כמו שכתוב בזהר הקדוש, -

השמות הקדושים מורים הרי על המדות העליונות, כמו שם א-ל על בחינת החסד, שם אלקים - על מדת הגבורה וכדומה. ואילו שם הוי' - כפי שהוא מופיע בתורה באופן סתמי - מורה על מדת ה"תפארת". שם הוי' הוא הרי "שם העצם" ולמעלה משאר השמות הקדושים, וזוהי מדת ה"תפארת", לפי שכאן -

במדת ה"תפארת", הוא בחינת גלוי אור-אין-סוף ברוך-הוא, הארה רבה, ביתר שאת משאר מדותיו הקדושות יתברך. -

זהו הענין של "עושה שלום במרומיו", שהוא יתברך בהתגלותו מ"אור אין סוף", עושה שלום בין מיכאל וגבריאל, בין חסד וגבורה.