Étude quotidienne du Tanya

(הגהה: -

ב"הגהה" זו מוסבר בקיצור ענין הצמצומים שהיו נדרשים כדי שמאור אין סוף, ייאצל ענין של חכמה ומדות: סוד הצמצום באור-אין-סוף ברוך-הוא, -

שלפני הצמצום האיר האור הבלי גבול, והצמצום פעל שיתגלה כוח הגבול שבאור אין סוף, וצמצום אדם קדמון, -

היינו המחשבה הראשונה הכוללת כל סדר ההשתלשלות – נעשה כבר כאן ענין של מחשבה, אבל מחשבה כזו הכוללת כל סדר ההשתלשלות, וסוד

– הצמצום של הדיקנא, -

זקן ושערות, שהם ענין של צמצומים: כשם שבשערה החיות מצומצמת ביותר, עד שגם כשחותכים את השערה אין האדם חש בכאב, כך מהווה "סוד הדיקנא" אופן נוסף בצמצומים, שסוד כל הצמצומים

– הוא, לצמצם האור

– כדי שיוכל, שיתלבש בבחינות כלים די' ספירות.

– שבעולם ה אצילות. "כלים" הם ענין של חכמה וחסד, ואילו "אור" הוא פשוט, בלי ציור של חכמה וחסד; הנה בשעה שהוא מצמצם את עצמו ונעשה ענין של כלים, של חכמה וחסד, בהם מתלבש ומתייחס האור, אז מתהווה ענין החכמה והחסד ובאופן שהם דבר אחד אתו יתברך. והנה, אחר שנתלבש אור-אין-סוף בבחינת כלים דחכמה-בינה-דעת, אז שיך לומר מה שכתב הרמב"ם: -

שהדעת והידיעה שלמעלה הן באופן ש "הוא היודע, והוא המדע, והוא הידוע, -

הכל זה "הוא", הוא יתברך, ובידיעת עצמו וכו'", -

יודע כל הנבראים. לפי שבחינת כלים דאצילות נעשים נשמה וחיות ל עולמות: בריאה-יצירה-עשיה ולכל אשר בהם.

– לכל הנבראים שבעולמות. וב"ידיעת עצמו" שבכלים דאצילות, הוא יודע כל הנבראים של בריאה - יצירה - עשיה המקבלים חיותם מהם. אך, כל זה שייך אחרי שהאור מתצמצם על ידי צמצומים שונים, עד שיוכל האור להתלבש בכלים שבאצילות. אבל בלי צמצום והלבשה הנזכר לעיל

– כאמור לעיל, של האור בכלים, לא שיך כלל לומר "הוא היודע, והוא המדע וכו'", -

כלומר, לא שייך כלל לומר בו ענין של ידיעה, גם לא באופן של "הוא היודע הוא המדע וכו"', כי

– הקב"ה, אינו בבחינת וגדר דעת ומדע כלל חס ושלום, אלא

– הוא, למעלה מעלה עלוי רב עד אין קץ אפלו מבחינת וגדר חכמה, -

שגם האופן של "הוא היודע והוא המדע כו"' הוא גדר פרטי של חכמה, כלומר, זהו חכמה ולא ענין של חסד – הנה הוא יתברך למעלה מעלה לגמרי מכך, עד שבחינת חכמה נחשבת אצלו יתברך בבחינת עשיה גשמית): על כל פנים הרי אמר, שהדרך והאופן כיצד נמשך ונאצל מאור אין סוף ענין של חכמה ומדות, ובכל זאת תהיינה דבר אחד עם אור אין סוף, עד ש"הוא המדע וכו"' – דבר זה ידוע למשכילים, ורבנו הזקן ממשיך ואומר: והנה, אין לנו עסק בנסתרות, -

כיצד נאצלו הספירות מאור אין סוף, ובאופן זה שהן דבר אחד עם אור אין סוף. אך "הנגלות - לנו", -

הוא, להאמין אמונה שלמה דאיהו וגרמוהי חד, -

הוא יתברך ו"גרמוהי" הכלים והספירות שלו הם דבר אחד, דהינו מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו

– הם דבר אחד עם מהותו ועצמותו, המרומם לבדו רוממות אין קץ מבחינת חכמה ושכל והשגה. ולכן, -

מפני שהוא למעלה לגמרי מענין של שכל והשגה, גם יחודו שמתיחד עם מדותיו שהאציל מאתו יתברך, גם כן אינו בבחינת השגה

– שיוכלו להשיג איך מתיחד בהן.

– אלא זה ענין שיש "לקחתו" באמונה. ולכן נקראו מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא - שהן הספירות - בזהר הקדוש: "רזא דמהימנותא", -

סוד האמונה, שהיא האמונה שלמעלה מן השכל: -