אבל באמת, בחינת אותיות הדבור של מעלה - היא למעלה מעלה ממדרגת ומהות חכמה ושכל הנבראים, -
שלא כאותיות האדם שהן ענין של דומם ולמטה מהשכל, שהרי
– ראיה שאותיות הדיבור שלמעלה הן למעלה בהרבה משכל הנבראים היא מה ש במאמר ואותיות "נעשה אדם בצלמנו וגו'" - נברא האדם בעל חכמה ושכל, -
וכיוון שמאותיות הדיבור באים חכמה ושכל, הרי שהן למעלה מעלה מחכמה ושכל, או אפילו
– שהאדם וחכמה ושכל נתהוו בהבל העליון לבד, כדכתיב: -
כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים", -
ומ"הבל" זה, שנופח באדם, נתהווה יצור בעל שכל וחכמה. ואם כן
– שמהדיבור וההבל נתהווה אדם בעל חכמה ושכל, הרי, הדיבור והבל העליון, הוא מקור החכמה והשכל שבנשמת אדם הראשון, הכוללת
– נשמתו של אדם הראשון כוללת כל נשמות הצדיקים, שהם גדולים ממלאכי השרת.
– וממילא השכל שלהם הוא מדריגה עליונה יותר גם משכל המלאכים – וכל זה התהווה מהדיבור וההבל העליון, והיינו, לפי שאותיות דיבורו יתברך הן בחינות המשכות כחות וחיות ממדותיו יתברך, המיחדות במהותו ועצמותו בתכלית היחוד, שהוא
– יתברך, למעלה מעלה לאין קץ ממדרגת חכמה שבנבראים.
– ולכן גם האותיות הנמשכות בענין החכמה והשכל של נבראים, ולא נקראו בשם "אותיות" לגבי הנבראים, -
מה שקוראים להן "אותיות", שלמטה מחכמה ושכל, אין זה לגבי נבראים, שכן, כאמור, הן למעלה מעלה מענין החכמה והשכל, אלא לגבי מדותיו יתברך בכבודן ובעצמן.
– הן נקראות בשם "אותיות" כפי שהן לא יותר מאשר אותיות וגילויים הנמשכים ממדות. והנה, -
האותיות שלמעלה, הן כ"ב מיני המשכות חיות וכחות שונים זה מזה, שבהן נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים וכל הברואים שבתוכם, שכך עלה ברצונו וחכמתו יתברך לברא העולם בכ"ב מיני המשכות
– כוחות, שונות דוקא, לא פחות ולא יותר.
– מאשר כ"ב, והן הן כ"ב אותיות הקבועות בפה ולשון, -
בפיו ובלשונו של האדם, כדתנן
– כמו שלמדנו בספר יצירה
– שהקב"ה קבע את האותיות בפה ולשון. [ותמונתן בכתב
– תמונת האותיות בכתב, כפי שהן מופיעות בתורה (במאמר) בצורתן המקובלת – כגון: "ו" היא "יו"ד" מלמעלה וקו הנמשך מה"יו"ד", היא מורה על ציור ההמשכה, -
באיזה אופן ההמשכה, כמו שיתבאר לקמן] - שגם אותיות הדבור והמחשבה שבנפש האדם, הן המשכות מהשכל והמדות שבנפש, ממהותן ועצמותן, -
של השכל והמדות, כמו שנתבאר במקום אחר: