ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה, -

שיהיה בכוחו להסתיר על אור השכינה, ולא יתבטל

– הלבוש עצמו, במציאות באורה? הוא רצונו יתברך וחכמתו וכו'

– ובינתו ודעתו, שכאמור הם כולם מהווים ענין המוחין למעלה, המלובשים בתורה ומצותיה, הנגלית לנו ולבנינו, -

הם יכולים להיות ''לבוש'' לאור השכינה, ושלבוש זה לא יתבטל באור השכינה – וכל כך למה? דאורייתא מחכמה נפקת, -

שכן, התורה באה מן ה''חכמה'', היא חכמה עלאה

– חכמה עליונה, ספירת החכמה של ''עולם האצילות'', דלעילא לעילא מעלמא דאתגליא, -

שלמעלה מעלה מהעולם של התגלות. ''עלמא דאתגליא'' הוא, כאמור, בחינת ''שכינה'' – ''ראשית הגילוי'' – ו''חכמה עילאה'', שלמעלה מהתגלות בכלל, הרי היא למעלה ולמעלה מ''עלמא דאתגליא'', דאיהו חכים ולא בחכמה ידיעה וכו', -

הקב''ה חכם (בבחינת חכמה ד''אצילות'') אבל לא ב''חכמה'' הידועה, וכמו שנתבאר לעיל, שאור-אין-סוף ברוך- הוא מלובש ומיוחד בחכמה עלאה, -

בחכמה העליונה, והוא יתברך וחכמתו אחד.

– הרי שחכמה, וכן גם שאר הבחינות של מוחין שלמעלה (כמו בינה ודעת) למעלה בהרבה מאשר מדריגת אור השכינה, ולכן יכולים הם להיות לבוש לאור השכינה ולא להתבטל במציאות באור זה. ברם, כיצד יכולים המוחין שלמעלה לשמש בתור לבוש, וכיצד יכולים הנבראים לקבל לבוש זה – בשעה שהוא למעלה גם מאור השכינה? - רק

– זהו מפני שחכמה עילאה ותורה שירדה בסתר המדרגות ממדרגה

– עליונה, למדרגה

– תחתונה, בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים, שהן תרי"ג

– 613, מצות התורה.

– שבהם ירדה ונתלבשה התורה, ובירידתה במדריגות ובדברים הגשמיים התחתוניים – יש בכוחה להיות לבוש המסתיר על אור השכינה.