Étude quotidienne du Tanya

פרק ב.

בפרק הקודם, פרק א', הסביר רבנו הזקן, שתשובה אינה ענין התענית, צום על עבירות שנעשו, אלא תשובה היא "עזיבת החטא", לעזוב את החטא ולא לעשותו עוד. ואפילו בעבירות שגמר כפרתן הוא על ידי יסורים (והן העבירות שעונשן כרת או מיתת בית דין) – אין הכוונה ליסורי תעניות שהאדם גוזר על עצמו, אלא הכוונה היא, ליסורים שמביאים עליו מלמעלה, כדי לגמור כפרת נפשו.

אך כל זה לענין כפרה ומחילת העון, -

פועלת התשובה ולא נדרשות על כך שום תעניות, שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך

– מלכו של עולם, כשעשה תשובה שלמה, ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו על זה

– על חטאו, חס ושלום בעולם הבא, ונפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. אמנם

– כדי שיהיה לרצון לפני ה' ומרצה וחביב לפניו יתברך כקדם החטא, להיות נחת רוח לקונו מעבודתו

– לשם כך, היה צריך להביא קרבן עולה אפלו על מצות עשה קלה שאין בה כרת ומיתת בית-דין, -

גם כשמישהו עבר על מצות עשה כזו, היה עליו להביא קרבן עולה – כשהיו יכולים להקריב קרבנות – בנוסף לתשובתו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בתורת כהנים על פסוק "ונרצה לו"; -

שהעולה מרצה על מי שעבר על מצות עשה, וכדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, -

וכמו שהגמרא אומרת בפרק ראשון של מסכת זבחים דעולה מכפרת על מצות עשה, והיא דורון לאחר שעשה תשובה ונמחל לו הענש, וכאדם שסרח במלך ופיסו על ידי פרקליטין

– שתדלנים, ומחל לו, -

המלך, אף-על-פי-כן שולח

– זה שסרח במלך, דורון ומנחה לפניו

– לפני המלך, כדי שיתרצה לו לראות פני המלך

– כך גם ענינו של קרבן עולה, שאחרי שעשה תשובה ומחלו לו על חטאו – מהווה הקרבן מתנה כדי שיהיה מרוצה וחביב לפני הקב"ה כמו שהיה לפני שחטא. (ולשון

– הגמרא שאומרת על ה"עולה" שהיא "מכפרת", וכן מה שכתוב בתורה "ונרצה לו לכפר עליו" - אין זו כפרת נפשו, -

אין הכוונה לכפרת נפשו הבאה על ידי התשובה, אלא

– הכוונה היא: לכפר לפני ה' להיות נחת רוח לקונו, -

שתימחה לפני הקב"ה כל השפעה עקב החטא, והחוטא יהיה שוב אהוב על הקב"ה כמו לפני שחטא, כדאיתא שם בגמרא, -

כפי שהגמרא אומרת שם, שאחרי שהיתה כבר הכפרה, באה ה"עולה" בתור דורון, וכמו שכתוב: "תמים יהיה לרצון").

– כל ענינו של קרבן ה"עולה" הוא לרצות, שכן הכפרה כבר היתה לפני זה. כל זה היה כשהיו יכולים להקריב קרבנות, שאחרי שעשו תשובה, היו צריכים להביא קרבן כדי להיות מרוצה וחביב כמו לפני החטא, ועכשו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה' - התענית הוא במקום קרבן, כמו שכתוב בגמרא -

שתפלת המתענה היא: "שיהא מעוט חלבי ודמי שנתמעט

– על ידי הצום, כאלו הקרבתי לפניך וכו'"

– הרי, שענין התענית הוא ענין של קרבן, להיות מרוצה לפני הקב"ה כמו לפני החטא. ולכן מצינו בכמה תנאים ואמוראים, שעל דבר קל

– על חטא קל, היו מתענים תעניות הרבה מאד, כמו רבי אלעזר בן עזריה שהיה מתיר שתהא פרה יוצאה ברצועה שבין קרניה בשבת, וחכמים אוסרים, ופעם אחת יצאה כן פרתו של שכנתו ולא מחה בה, -

שתימנע מכך, והושחרו שיניו מפני הצומות, -

שצם, על שלא קיים דברי חבריו; -

החכמים שאסרו דבר זה. וכן רבי יהושע שאמר: "בושני מדבריכם בית שמאי", והושחרו שניו מפני הצומות; -

שצם על שהתבטא כך על בית שמאי, ורב הונא פעם אחת נתהפכה לו רצועה של תפלין, והתענה מ' צומות ; וכהנה רבות

– בתנאים שונים. – תעניות אלו לא היו ענין של תשובה, וגם לא ענין של יסורים כדי לגמור את הכפרה – שהרי לא היו אלה חטאים כאלה הדורשים גמר כפרה על ידי יסורים, אלא התעניות באו במקום קרבן, כדי להיות מרוצה וחביב לפני הקב"ה כמו לפני החטא. ועל יסוד זה

– שיש ענין של תעניות גם על חטאים קלים שאינם דורשים גמר כפרה על ידי יסורים, אלא התעניות הן במקום קרבן, הנה על יסוד זה, למד האר"י ז"ל לתלמידיו על פי חכמת האמת, -

כפי שנקראת תורת הקבלה, מספר הצומות לכמה עונות וחטאים, אף שאין בהן כרת ולא מיתה בידי שמים, -

שבהם נדרש גמר כפרה על ידי יסורים, כמו על הכעס קנ"א

– מאה חמישים ואחת, תעניות וכו'; ואפלו על איסור דרבנן כמו סתם יינם

– יין של גוי, יתענה ע"ג

– שבעים ושלש תעניות וכו'; וכן על בטול מצות עשה דרבנן כמו תפלה - יתענה ס"א

– ששים ואחת תעניות וכו'. ודרך כלל, סוד התענית היא סגלה נפלאה להתגלות רצון העליון ברוך-הוא, כמו הקרבן שנאמר בו: "ריח ניחוח לה'", -

נחת רוח לקב"ה. וכמו שכתוב בישעיה: "הלזה תקרא צום ויום רצון לה'", מכלל