ו"ממלא כל עלמין" - היא בחינת החיות המתלבשת בפנימיות, תוך עצם הנברא, שהיא
– החיות שמבחינת "ממלא כל עלמין", מצמצמת בתוכו
– של הנברא, בצמצום רב, כפי ערך מהות הנברא, -
שכן, כיוון שעל החיות להתלבש בפנימיותו של הנברא ולהתאחד אתו, מן ההכרח שהיא תתצמצם לפי ערך מהותו של הנברא – והנברא הוא הרי בעל גבול, הרי מן ההכרח שחיות זו תבוא באופן של גבול, בצורה מוגבלת, כדלהלן: שהוא
– הנברא, בעל גבול ותכלית בכמותו ואיכותו, דהיינו
– המשמעות של "איכותו" היא מעלתו וחשיבותו
– של הנברא, שגם האיכות והחשיבות אינן החיות של הנברא, הן באות רק מצד גוף הנברא, כגון השמש, שגופו יש לו גבול ותכלית בכמותו, -
בגודל השמש, שהוא כמו קסז פעמים כגדל כדור הארץ, ואיכותו ומעלתו, -
של השמש, הוא אורו, גם כן יש לו גבול עד כמה יוכל להאיר, כי לא יאיר לבלתי תכלית, מאחר שהוא נברא
– ונברא הוא הרי מוגבל – ואם אמנם השמש מאירה למרחק רב, אבל בכל זאת בהגבלה. וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית, כי מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו'.
– וכך בין רקיע לרקיע גם כן מהלך ת"ק שנה. ואם כן
– שלנבראים יש גבול ותכלית, החיות המלבשת בהם
– בפנימיותם, היא בבחינת צמצום רב ועצום, כי צריכה תחלה להתצמצם צמצומים רבים ועצומים, עד שיתהוה מכחה ואורה
– של חיות זו, עצם הנבראים כמות שהם, בעלי גבול ותכלית
– שהרי החיות עצמה אינה מוגבלת ולא בעלת תכלית, וכדי שיתהווה ממנה נברא מוגבל, מן ההכרח שהיא תתצמצם בצמצומים רבים, עד שתוכל להתלבש בנברא ולהתאחד אתו – כפי שיוסבר להלן: