Étude quotidienne du Tanya

פרק יב.

בפרק הקודם, פרק יא, הסביר רבנו הזקן שאותיות ה"עשרה מאמרות" הן המשכות ממדותיו הקדושות של הקדוש ברוך הוא המיוחדות בתכלית היחוד עם הקב"ה עצמו (ולכן, למרות שהן נקראות אותיות, מתהווה מהן ענין החכמה והשכל של נבראים. כלומר, אותיות "עשרה מאמרות" הן למעלה מעלה מענין החכמה והשכל של נבראים; הן נקראות "אותיות" רק לגבי המדות הקדושות מהן הן נמשכות, אך לא לגבי הנבראים) והם דוקא כ"ב סוגי המשכות (לא פחות ולא יותר) ואלו הן כ"ב האותיות, שכן, כך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה לברוא את העולם בכ"ב סוגי המשכות.

ברם, בהתאם לכך, יכולה להתעורר שאלה: כיוון שישנם רק כ"ב סוגי המשכות בלבד, כיצד מתהווה מהם ריבוי עצום כל כך של נבראים שונים אחד מהשני - יסביר זאת רבנו הזקן בפרק זה, פרק י"ב.

הערת כ"ק רבינו: "ועוד ( ועפ"ז תובן אריכות הבי' לקמן בזה - דלכאורה שייך לס' יצירה וכיו"ב הדנים בס' ההשתל' ואופנה - ולא בשער המוקדש לבי' ענין היחוד - אלא) שמדגיש ענין היחוד עוד יותר ובפועל: דכל הנבראים הם רק כ"ב המשכות וכו"'.

רק

– מה, שהברואים מתחלקים למיניהם

– השונים, בכללות

– כגון מין ה"מדבר" או מין ה"חי" – ההבדל הכללי בנבראי העולם הזה, ובפרטות, -

ובמינים פרטיים. במין כללי אחד, כמו: במין החי עצמו ישנם כל סוגי מינים - בהמות וחיות, עופות וכדומה, - הבדלים רבים מספור אלה של כל כך הרבה מינים, נעשה: על ידי שנויי הצרופים

– של אותיות. בשעה שהאותיות מצטרפות לצירוף מסויים – מתהווה מין כזה, וכשהן מצטרפות לצירוף אחר – מתהווה מין אחר, וחלופים ותמורות, כנזכר לעיל.

– כנזכר בפרק א', שישנו הענין של חילופים ותמורות, שאות אחת מתחלפת באות אחרת, והנבראים ששמותיהם אינם נזכרים ב"עשרה מאמרות", נמשך חיותם מעשרה מאמרות על ידי שאותיות העשרה מאמרות מתחלפות באותיות אחרות, כי כל אות היא המשכת חיות וכח מיחד פרטי, [ הערת כ"ק רבינו: "ולכאורה קשה – כיון דמובדלים זמ"ז מי מחברם, ואיך בכוחו לחברם? ומתרץ"]: וכשנצטרפו אותיות הרבה להיות תבה

– כלומר, כוחות שונים רבים ביחד, אזי מלבד ריבוי מיני כווחות וחיות הנמשכים כפי מספר האותיות שבתבה, עוד זאת

– ישנו עוד כוח, העולה על כולנה

– העולה על כל הכוחות הפרטיים, והוא: המשכת כוח עליון וחיות כללית הכוללת ושקולה כנגד כל מיני הכוחות והחיות פרטיות של האותיות ועולה על גביהן, -

של הכוחות הפרטיים, והיא

– המשכה זו מהכוח והחיות הכללי, מחברתן ומצרפתן

– מחברת ומצרפת את הכוחות הפרטיים, יחד, להשפיע כוח וחיות לעולם הנברא בתבה זו, לכללו

– לעולם באופן כללי, ולפרטיו.

– לנבראים הפרטיים שבעולם. הגהה (לפי שכל אות ואות מכ"ב אותיות התורה, היא המשכת חיות וכוח מיחד פרטי שאינו נמשך באות אחרת, לכך גם תמונתן בכתב - כל אות היא בתמונה מיחדת פרטית, -

בציור פרטי מיוחד, המורה

– תמונת האור מראה על ציור ההמשכה

– באיזה ציור ואופן ההמשכה, והתגלות האור והחיות והכח הנגלה ונמשך באות זו, איך הוא נמשך ונתגלה ממדותיו של הקדוש-ברוך-הוא ורצונו וחכמתו וכו'): -

להלן מביא רבנו הזקן, בפנים הספר, דוגמה איך נבראים ממאמר אחד ("יהי רקיע" למשל) הנבראים הפרטיים והכלליים של העולמות. הערת כ"ק רבינו: " וגודל ענין היחוד גם כמו שהענינים הם בעוה"ז, דכל ז' הרקיעים וכל צבא השמים – חיות כו' ממאמר האחד דיהי רקיע וגו' !!". כגון דרך משל, בתבות שבמאמר: "יהי רקיע וגו'", שנבראו בהן

– במלים "יהי רקיע", ז' רקיעים וכל צבא השמים

– הנבראים שבשמים, אשר בהם, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "שחקים, -

הרקיע שנקרא "שחקים", שבו רחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים וכו', זבול, -

הרקיע שנקרא "זבול", שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח וכו', מכון, -

הרקיע שנקרא "מכון", שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד וכו'", -

הרי יש לכל אחד משבעת הרקיעים, ענינו הכללי מה שהוא רקיע, והענינים הפרטיים הנמצאים בו: ב"שחקים" – "רחיים וכו"', ב"זבול" – "ירושלים וכו"' וכך הלאה. שכללות הרקיעים

– מהותם הכללי בתור רקיעים, נבראו וחיים וקימים בכללות תבות אלו, שבמאמר "יהי רקיע וכו'"

– באור הכללי הגלום במלים "יהי רקיע" וגו', נתהוו שבעת הרקיעים בתור כלל של רקיעים ; ופרטי הברואים שבז' רקיעים, נברא כל פרט מהם וחי וקים מאיזה צרוף אותיות מתבות אלו, או חלופיהן ותמורותיהן, שהן

– הצירופים וחילופיהם ותמורותיהם, כפי בחינת חיות הנברא הפרטי ההוא.

– שבאותו צירוף מסויים מתהווה במדוייק הכוח והחיות המתאימים ונדרשים לחיות אותו נברא. כי כל שנוי צרוף, הוא הרכבת ואריגת הכחות והחיות בשנוי, -

למשל, האותיות א-ב-ן, המצטרפות למלה "אבן" (השם, החיות והכוח של אבן) – הרי זה דוקא כשהצירוף הוא לפי סדר זה: א-ב-ן; אך בשעה שסדר האותיות משתנה, מתקבל צירוף אחר של שלש אותיות – למרות שכיוון שהן אותן אותיות, וממילא, לכאורה, גם אותן כוחות – אך כיוון שזה באופן הרכבה אחר של כוחות, מתהווה מכך סוג אחר של כוח וחיות, שכל אות הקודמת בצרוף

– לדוגמה: במלה "אבן", שה"א" היא הראשונה בצירוף מלה זו, היא הגוברת והיא העקר בבריאה זו, -

הכוח של האות הראשונה, הוא כוח העיקרי והראשי בהרכבת ואריגת הכוחות – אם הוא כוח של חסד, החסד הוא בהתגברות; ואם כוח אחר, הרי אותו כוח בהתגברות, והשאר

– שאר האותיות, והכוחות שהן מבטאות, טפלות אליה

– לאות (לכוח) הראשונה, ונכללות באורה, -

של אותה אות, ועל ידי זה

– שצירוף האותיות הוא אחר, והאות הראשונה בצירוף זה היא אחרת, נבראת בריה חדשה.

– שכך הדבר בצירוף אחר של אותיות. וכן בחלופי אותיות או תמורותיהן, -