והנה, בחינת הצמצום והסתר החיות נקרא
– בלשון תורת הקבלה, בשם "כלים", והחיות עצמו
– התגלות החיות, נקרא בשם "אור",
– שהיא ענין של אור וגילוי; שכמו שהכלי מכסה על מה שבתוכו - כך בחינת הצמצום מכסה ומסתיר האור והחיות השופע;
– הצמצום מכסה ומסתיר על האור והחיות האלקי השופע לנבראים, שהאלקות לא תיראה, והכלים הן הן האותיות,
– של "עשרה מאמרות", או חילופיהן (כפי שאותיות מתחלפות באותיות אחרות) ו"עשרה מאמרות" הם החיות המהווה ומחיה את הנבראים, ששרשן
– של האותיות, הן ה' אותיות מנצפ"ך,
– שהן "כפולות", ישנו כ' וישנה ך' סופית, וכך בשאר ארבע האותיות, וכפי שמוסבר ב"קבלה" אותיות כפולות אלו הן שורש האותיות, כי - שהן ה' גבורות
– אלו הן חמש בחינות הגבורה, המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה להתהוות כ"ב אותיות,
– כפי שהדבר לדוגמה בגשמיות, שעל ידי "ה' מוצאות הפה" מתחלק ונבדל הבל הקול להברות נפרדות של אותיות ומילים – כך גם ברוחניות למעלה, שישנן ה' גבורות למעלה, היוצרות ענין כ"ב אותיות עליונות, ושרש הה' גבורות הוא
– הבחינה הנקראת ב"קבלה" "בוצינא דקרדוניתא",
– פירוש המלה "קרדוניתא" בארמית, הוא חושך והעלם, והיינו שזו בחינה של העלם וחושך שלמעלה מאור, שהיא
– בחינת גבורה עלאה ד"עתיק יומין",
– בפנימיות הכתר, ושורש החסדים הוא גם כן
– בחינת חסד ד"עתיק יומין", כידוע ליודעי חן:
– כפי שהדבר ידוע ללומדי החכמה הנסתרה, תורת הקבלה. וכיון שגם הצמצום של אותיות וגם הגילוי של אור וחיות אלקי, שרשם אחד ב"עתיק יומין", מובן הדבר שהצמצום וההסתר אינם הסתרה אמיתית, שכן, כאמור, "אין עצם מסתיר על עצם", אם הם "עצם" אחד, אין זו הסתרה. ממילא יוצא שהצמצום וההסתר, המסתירים שהכוח האלקי המהווה את הנברא לא ייראה, אין בהם משום הסתרה כלל לגבי למעלה ח"ו, אלא רק לגבי הנבראים בלבד, שהם יראו את הבריאה כ"יש" ו"מציאות", ואילו לאמיתו של דבר בטל כל נברא במציאות לגבי מקורו.