והנה, כמו שמידה זו

– מדת "הגדול", של חסד, היינו התפשטות חיותו בכל העולמות והנבראים, להוותם מ"אין" ל"יש", היא שבחו

– ומעלתו, של הקדוש-ברוך-הוא לבדו,

– שרק בו יתברך בלבד קיימת מעלה זו וכוח זה, שאין ביכלת שום נברא לברא יש מאין ולהחיותו,

– כפי המובא במדרש, שאילו היו מתקבצים כל ברואי עולם, לא היה באפשרותם לברוא גם לא כנף של "יתוש" ולהכניס בו נשמה; שכן, דבר זה הוא רק בחיק הבורא לברוא "יש" מ"אין". מדה זו היא למעלה לא רק מכוח הנבראים, אלא גם למעלה משכל הנבראים, להבין ולהשיג מדה זו – כפי שמוסבר להלן: וגם מדה זו

– של חסד, לברוא "יש" מ"אין", היא למעלה מהשכלת כל הברואים והשגתם, שאין כח בשכל שום נברא להשכיל

– בכוח החכמה, ולהשיג

– בכוח הבינה, מדה זו ויכלתה לברא יש מאין ולהחיותו, כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלמעלה משכל הנבראים, כי היא

– ההתהוות "יש" מ"אין", ממדת גדלתו של הקדוש - ברוך - הוא, והקדוש - ברוך - הוא ומדותיו -, אחדות פשוט, כדאיתא

– כפי שכתוב בזהר הקדוש ד"איהו וגרמוהי חד",

– שהוא יתברך וכליו וכוחותיו (כלומר, מדותיו) הם דבר אחד; וכשם שאין ביכולת שום נברא להשיג בוראו

– כלומר, את הקב"ה, כך אינו יכול

– שכלו של הנברא אינו מסוגל, להשיג מדותיו.

– של הקב"ה, שכן, כאמור, מדותיו הן דבר אחד אתו יתברך, וכשם שאי אפשר להשיג אותו יתברך, כך אי אפשר להשיג את מדותיו וכוחותיו. – כל זה באשר למדת החסד – התגלות והתפשטות הכח האלקי לברוא "יש" מ"אין" – וכך הדבר גם באשר למדת הגבורה והצמצום, המשפיעה לכסות על הכוח האלקי שלא יתגלה בנברא, שהרי לולא זאת היה הנברא, כלומר ישותו וממשותו, מתבטל במציאות; ומן ההכרח שיהיה הצמצום והכיסוי, שהכוח האלקי יהיה מוחבא מהנברא, שגם כוח אלקי זה של צמצום והעלם הוא למעלה משכל הנבראים – וכפי שיוסבר להלן: וכמו שאין ביכלת שום שכל נברא להשיג מדת גדלתו,

– של הקב"ה, שהיא היכולת לברא יש מאין ולהחיותו,

– הבאה ממדת הגדולה, מדת החסד, כדכתיב:

– כמו שכתוב: "עולם חסד יבנה" - כך ממש אין ביכלתו

– של הנברא, להשיג מדת גבורתו של הקדוש-ברוך-הוא, שהיא מידת

– וכוח, הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדלתו,

– יתברך, מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקימם בגילוי

– מדת הגבורה והצמצום של הקב"ה פועלת שהחיות האלקית (המחיה ומקיימת את הנברא) לא תהיה גלויה לנברא, כי אם

– שהחיות תהיה בהסתר פנים, שהחיות מסתתר בגוף הנברא, וכאלו גוף הנברא הוא

– נראה כ דבר בפני עצמו,

– וכאילו ואינו התפשטות החיות והרוחניות

– של הכוח האלקי המהווה אותו, כהתפשטות הזיו והאור מהשמש, אלא הוא

– נראה כ דבר בפני עצמו. ואף שבאמת אינו

– הנברא, דבר בפני עצמו, אלא

– הוא, כמו התפשטות האור מהשמש,

– כך הנברא הוא התפשטות ממקורו, ה"אין" האלקי; וכיוון שהנברא כלול במקורו, בכוח האלקי, כמו האור בשעה שהוא נמצא בתוך מקורו, היה דבר זה צריך להשפיע שהנברא יהיה בטל במציאות, באותה מדה שאור השמש בטל במציאות במקורו, אך הסיבה לאי ביטולו במציאות היא מפני - מכל מקום

– למרות שהנברא הוא התפשטות אור ממקורו בלבד, הן הן גבורותיו של הקדוש-ברוך-הוא,

– כביכול, אשר כל יכול,

– שהוא לא רק בעל היכולת שיתפשט ויומשך ממנו אור וחיות, אלא הוא גם בעל היכולת לצמצם ולהעלים את האור והחיות - לצמצם החיות והרוחניות הנשפע מרוח פיו ולהסתירו, שלא יבטל גוף הנברא במציאות

– כך שלמרות שהנברא הוא לא יותר מאשר התפשטות האור ממקורו, לא יתבטל בכל זאת במציאות, אלא ייראה כ"מציאות", כ"יש". וזה אין בשכל שום נברא להשיג מהות הצמצום וההסתר, ושיהיה אף-על-פי-כן

– למרות הצמצום וההסתר, גוף הנברא נברא מאין ליש,

– שלכאורה, כדי להוות מ"אין" ל"יש" צריך הרי להיות להיפך: ההתגלות של הכוח האלקי, שהרי התהוות היא התגלות ולא הסתרה – כיצד, איפוא, הם שני הדברים יחד: מצד אחד – התגלות הכוח האלקי להוות את הנברא, ומצד שני – צמצומו והסתרו של הכוח האלקי? – מפני שאילו לא יסתתר היה הרי הנברא בטל במציאות, ואם כן הרי זה ענין ששום שכל של נברא אינו יכול להשיג, כמו שאין יכלת בשכל שום נברא להשיג מהות הבריאה מאין ליש.

– כך אין הוא יכול להשיג את הצמצום המסתיר ופועל שהנברא יוכל להיראות כ"מציאות". לפי מה שהוסבר, שדבר זה שהנברא נראה כ"יש" ו"מציאות", בא מסיבת כח הגבורה והצמצום שלמעלה – משום שכשם שיש לו היכולת להאיר ולגלות אור וחיות, כך יש לו גם היכולת לצמצם ולהסתיר את האור והחיות – אפשר לכאורה לחשוב שהצמצום וההעלם הוא אמיתי; כלומר, אפשר לחשוב שלא רק הנבראים רואים עצמם ל"יש" ו"מציאות", אלא גם לגבי הקב"ה הנברא הוא "יש" ו"מציאות", מכיוון שהוא בא על ידי כוח הצמצום המסתיר, וביחס לנברא, הוא כמו שהוא מחוץ למקורו – מציין מיד רבנו הזקן להלן ומסביר, ששניהם, כוח הגילוי לגלות את האור והחיות, וכוח הצמצום להסתיר את האור והחיות, הם שניהם באמת דבר אחד – שכן, זהו הענין של אור וכלי, המאוחדים בתכלית ובשרשם הם ענין אחד לגמרי – וקיים הרי כלל ש"אין עצם מסתיר על עצם"; וכפי שמובאת בשולחן ערוך אורח חיים הראיה לגבי כיסוי הראש, שאין זה נקרא כיסוי כשאדם מניח את ידו על ראשו, מפני שראשו וידו הם אותו "עצם", כך גם בעניננו: כיוון שכוח הגילוי וכוח הצמצום הם שניהם דבר אחד, אין זה הסתר והעלם אמיתי; ההסתר הוא רק לגבי הנבראים, להסתיר כדי שהנבראים ייראו ל"יש" ו"מציאות", אבל לא לגבי למעלה.