וככה ממש היא בחינת ההארה מועטת זו, - מעט האור שאחרי הצמצום, המתלבשת בעולמות עליונים ותחתונים להשפיע בהם להחיותם, - אין לה ערך כלל והיא נחשבת לכלום, לגבי ערך אור הגנוז ונעלם, שהוא בבחינת "אין-סוף", ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גלוי להחיותם, אלא מקיף עליהם מלמעלה, - בהיותו במדרגתו הגבוהה, הוא משפיע בעולמות, ונקרא "סובב כל עלמין". – מקיף כל העולמות, לא ''ממלא כל עלמין'' שהוא מתלבש בפנימיות בעולמות, כמו שהנשמה מתלבשת בפנימיות בגוף, כי אם ''סובב כל עלמין'' - ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום חס ושלום, - שבעולמות עצמם אין הוא נמצא חס ושלום, אלא הוא נמצא מעליהם, במובן של מקום, חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות, - בדבר גשמי, שבגדר ''מקום'', מתאים לומר שהוא מעל דבר שני במקום, אך כשאומרים ''סובב'' ומקיף ברוחניות, שאינו בגדר מקום – אין במשמעו משום מקום. אלא רוצה לומר סובב ומקיף מלמעלה לענין בחינת גלוי השפעה, - המושגים ''סובב'' ו''מקיף'' למעלה, אמורים רק בנוגע להתגלות ההשפעה בדבר, כי ההשפעה שהוא בבחינת גלוי בעולמות – זו הנקראת ''ממלא כל עלמין'' נקראת בשם "הלבשה", שמתלבשת בעולמות, כי הם – העולמות מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים, - הרי שההשפעה באה בהם בפנימיות בהשגתם; מה שאין כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי אלא בהסתר והעלם, ואין העולמות משיגים אותה - אינה נקראת מתלבשת – בעולמות, אלא מקפת וסובבת. הלכך, מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית – לכן, נמצא שאין השפעת אור-אין-סוף – שהוא בלי גבול, מתלבש ומתגלה בהם בבחינת גלוי, רק מעט מזער, הארה מועטת מצמצמת מאד מאד, והיא – מאירה בהם, רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית. – כדי להחיות עולמות ונבראים, מן ההכרח שתהיה בהם התגלות מהארה זו. אלא, התגלות זו היא מהארה מצומצמת מאד מאד, שלכן אפשרי הדבר שהעולמות יהיו באופן של גבול ותכלית. אבל עקר האור – שהוא בלי צמצום כל כך - נקרא "מקיף" ו"סובב", מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם, - בעולמות, מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית. – ואי אפשר שיתגלה בהם אור שהוא בלי גבול, אלא, האור בהם הוא בהעלם, ולכן מצויין אור זה כ''סובב'' ו''מקיף'' מעליהם. להבהרת הענין, מביא רבנו הזקן להלן, משל ודוגמה מהאדמה הגשמית, המורכבת מ''דומם'' ו''צומח'' (הנחותים מארבעת הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר), שהחיות שבדומם וצומח מצומצמת בהרבה מאשר החיות שבשאר שתי הבחינות חי ומדבר, הרי שהחיות האלקית ב''ארץ'' מתגלה רק באותה מדה שהיא באה לידי ביטוי ב''דומם וצומח'' – ובכל זאת – ''מלא כל הארץ כבודו'', שהארץ מלאה באור אין סוף ברוך הוא, אלא שהאור בא בה באופן של סובב ומקיף. ובלשון ה''תניא'':
ב"ה
