ובהתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה, -

היא לאחר מכן, מתלבשת בהיכל קדשי קדשים דיצירה שהוא חכמה-בינה-דעת דיצירה.

– כך, שישנה השראת השכינה ממלכות ד''אצילות'' ב''עולם היצירה'', ובהתלבשותן

– לאחר מכן, במלכות דיצירה –

בשעה שמלכות ד''אצילות'' כפי שהיא מלובשת במלכות ד''בריאה'' ובחכמה-בינה-דעת ד''יצירה'' – מתלבשת ב''מלכות'' של ''עולם היצירה'' - נוצרו הרוחות

– בחינות הנשמות הנקראות ''רוח'', שכן ישנן שלש מדריגות בנשמות – נפש, רוח ונשמה, והרי ''נפש'' היא מ''עשיה'', ''רוח'' – מ''יצירה'', ו''נשמה'' – מ''בריאה''. כשלמדנו אודות ''עולם הבריאה'', נאמר שממלכות ד''בריאה'' נוצרות ה''נשמות'' – המדריגה של ''נשמה'', ועתה, כשאנו לומדים אודות ''מלכות דיצירה'' – אומר רבנו הזקן, שממנה נוצרות ה''רוחות'' – המדריגה של ''רוח'', והמלאכים שביצירה.

– גם בחינות ה''רוח'' שבנשמות וגם המלאכים של ''עולם היצירה'' – נתהוו ממלכות ד''יצירה''; וגם משם

– ממלכות ד''יצירה'', היא המשנה שלפנינו, שהיא הלכות פסוקות, הנמשכות גם כן מחכמה-בינה-דעת של אין-סוף ברוך-הוא.

– כשם שלמדנו ביחס לתלמוד שהוא בא מחכמה-בינה-דעת של אין סוף ברוך הוא, שכן, תלמוד מורכב מהטעמים והשכל של ההלכות, כך גם ביחס למשנה, שלמרות שההלכות עצמן באות מבחינת המדות, בכל זאת, מכיוון שבהן גלומים הטעמים, שהם ענין של שכל וטעם, - הן גם כן נמשכות מחכמה-בינה-דעת של אין סוף ברוך הוא, רק שבחינות חכמה-בינה-דעת שהם טעמי ההלכות, הם מלובשים וגנוזים בגופי ההלכות, ולא בבחינת גילוי.

– בגמרא, הטעמים של ההלכות – בהתגלות, ואילו, במשנה פסק ההלכה בלבד הוא בהתגלות – ולא הטעם, וגופי ההלכות שהן בבחינת גילוי –

במשנה, הן הן הארת מדותיו של אין-סוף ברוך-הוא בבחינת גילוי, -

כאמור, שפסק הלכה להיתר – זהו חסד, ופסק הדין לאיסור – זהו גבורה, כמו שנתבאר לעיל בשם התיקונים דשית ספירן מקננין ביצירה, -

שש ספירות ומדות של אין סוף – שהן מדות ''עולם האצילות'' – נמצאות ומאירות ב''עולם היצירה'', שהן דרך כלל שני קוין, -

שש המדות נחלקות בשני קווים כלליים: ימין

– שהוא ''חסד'', ושמאל –

שהוא ''גבורה'' – ''חסד דרועא – זרוע – ימינא, גבורה דרועא – זרוע – שמאלא'' - להקל מסטרא מצד דחסד, -

מבחינת ומדת החסד – בא פסק ההלכה להקל, דהינו להתיר שיוכל

– הדבר המותר, לעלות אל ה', -

שתוכל להיות עליה לאותו דבר בקדושה. שכן, דבר המותר שיהודי משתמש בו לענין של קדושה ומצוה – עולה החיות שבו בקדושה, והרי זה ענין של חסד, או להחמיר כו'; -

שהדבר אינו היתר, ובמילא אי אפשר שתהיה לו עליה לקדושה, והרי זה ענין של ''גבורה'' ו''דין'', שאותו דבר לא יוכל לעלות. אלה הם שני הקווים הכלליים של המדות שלמעלה, שמהם באות ההלכות שבמשנה, והכל, -

גם תלמוד גם משנה, על פי חכמה עלאה

– חכמה עליונה, דאצילות, ובינה ודעת כלולות בה, -

ב''חכמה'', ומיוחדות

– המשנה והתלמוד, וכן ההארה שמחכמה-בינה-דעת ומדות שממנה נמשכים המשנה והתלמוד, באין-סוף ברוך-הוא, כי בתוך כולן מלובשות חכמה- בינה-דעת דאצילות, שאור-אין-סוף ברוך-הוא מיחד בהן בתכלית היחוד.

– הרי, כשהשכינה מתלבשת בהיכל קדשי קדשים של ''עולם היצירה'', ולאחר מכן בבחינת מלכות של ''עולם היצירה'' – נמשך חלק מן התורה, שהוא ''משנה'', - שהוא הכלי לאור השכינה כפי שהוא מתגלה ב''עולם היצירה''. וכן בדרך זה

– שבתחילה מתלבשת השכינה בבחינת מלכות של ''עולם היצירה'', ירדה השכינה ונתלבשה בהיכל קדשי קדשים דעשיה. וכל עולם מג' עולמות אלו

– בריאה, יצירה, עשיה, מתחלק לרבבות מדרגות, הנקראות גם כן עולמות פרטים, ומלכות דאצילות

– שהיא, כאמור, בחינת ה''שכינה'', מלבשת במלכות הגהה *(ובזה יובן לשון הכתוב: "מלכותך מלכות כל עולמים" – מלשון הפסוק, משמע, שיש ''מלכותך'', המלכות שלך, ויש ''מלכות כל עולמים'', המלכות של כל העולמות, ועל כך אומרים, שמלכותך, המלכות שלך, היא הפנימיות של מלכות כל העולמות, שכן, בבחינת ''מלכות'' של כל העולמות – מלובשת מלכותך – מלכות ד''אצילות''): של כל עולם פרטי –

א) היא מתלבשת בבחינת מלכות שבכל עולם פרטי; יורדת

– ב) מלכות ד''אצילות'' (על ידי ההתלבשות האמורה) יורדת, ומתלבשת ג) מלכות ד''אצילות'' מתלבשת, בהיכל קדשי קדשים, שהוא חכמה-בינה-דעת שבעולם שלמטה ממנו במדרגה.

– בחינת מלכות של ''עולם האצילות'', כפי שהיא מלובשת ב''מלכות'' של עולם עליון יותר, מתלבשת בחכמה-בינה-דעת, של עולם שלמטה במדריגה. והנה, מהשכינה

– מלכות ד''אצילות'', המלובשת בהיכל קדשי קדשים של כל עולם ועולם, כללי או פרטי, נמשך ומתפשט ממנה אור וחיות לכל העולם והברואים שבו, נשמות ומלאכים וכו', -

וכן שאר הנבראים שבאותו עולם, כמו ההיכלות וכו', כולם מקבלים אור וחיות מבחינת שכינה זו (המלובשת בהיכל קדשי קדשים שבאותו עולם), שכן, כי כלם נבראו בעשרה מאמרות שבמעשה בראשית, שהם

– עשרת המאמרות, "דבר ה'" הנקרא בשם "שכינה" – כפי שלמדנו שענינו של ''דבר ה''' הוא לגלות את מה שהיה מוסתר ונעלם. שזהו גם כן ענין השכינה – התגלות האור האלקי שלמעלה מעולם, בתוך העולם. הרי, שבחינת מלכות של ''עולם האצילות'' (הנקראת בשם ''שכינה'', והיא ''דבר ה''' שנתגלה בעשרת המאמרות), היא זו שממנה נמשכים ומתפשטים אור וחיות בכל העולמות והנבראים. המשכה והתפשטות זו באה על ידי תורה, שהיא היכל קדשי קדשים (בו מתלבשת שכינה בתחילה) בכל עולם, והיא המשמשת כ''לבוש'' לאור השכינה: