והנה, זהו טבע הנהוג במידת כל אדם, אף אם שניהם שוים במעלה.
– לא שהאחד הוא אדם גדול והשני אדם פשוט, אלא שניהם הם באותה מעלה ובאותו מעמד – גם אז טבעי הדבר שאהבתו של האחד מעוררת בשני אהבה חוזרת. ועל אחת כמה וכמה, אם מלך
– איזה מלך? גדול ורב
– מלך על מדינות רבות מראה אהבתו
– ואיזו אהבה? - הגדולה והעצומה
– ולמי הוא מראה אהבה גדולה ועצומה זו? - לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה, -
כיצד, ובאלו דרכים מראה המלך את אהבתו הגדולה? - ויורד אליו
– אל אותו איש הדיוט ונבזה וכו', ממקום כבודו עם כל שריו יחדו, ומקימו ומרימו מאשפתו, ומכניסו להיכלו היכל המלך, -
ובהיכל המלך עצמו, הוא מכניס אותו חדר לפנים מחדר, -
בחדרו הפרטי והאישי, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, ומתיחד עמו שם ביחוד וקרוב אמיתי וחיבוק ונישוק
– המלך מחבק אותו ומנשקו, והוא מחבק את המלך ומנשקו, ואתדבקות רוחא ברוחא
– והם מתדבקים ומתאחדים רוח ברוח, בכל לב ונפש – וכשמלך גדול כזה מראה אהבה גדולה כזו וקירוב גדול כזה לאדם נחות כזה, הרי - על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכפלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש מעומקא דלבא
– מעומק הלב, לאין קץ, ואף אם לבו
– של אותו אדם פשוט, אליו מראה המלך אהבה כזו, הוא כלב האבן -
ולא בקלות כל כך מתעורר לבו ברגשי אהבה לזולת – בכל זאת: המס ימס
– לבו, והיה למים, ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך: -
האהבה שתתעורר בלבו למלך, תהיה באופן, שנפשו תשתפך בכלות הנפש אל המלך. להלן יסביר רבנו הזקן, שכל הפרטים האמורים במשל, של מלך בשר ודם, ישנם, ובמדה נעלה ביותר, בנמשל, של מלך מלכי המלכים, הקב''ה, המלך הגדול של כל העולם, שהראה אהבה גדולה כזו לעם ישראל, בשעה שהיו במצב הנחות ביותר, בהיותם במצרים, והוציאם משם והעלה אותם למדריגות הנעלות ביותר בשעת מתן תורה, שעל ידי תורה ומצוות מתאחדים בני ישראל במדה הנעלה ביותר של התאחדות. ולא רק אז אלא בכל זמן ובכל שעה, קיים מצב זה בין הקב''ה לבין בני ישראל – ולפיכך ההתעמקות בכל האמור, באופן של ''כמים הפנים לפנים'' – מעוררת בבני ישראל, אהבה גדולה ביותר להקב''ה. ובלשון ה''תניא'':