Étude quotidienne du Tanya

והנה, פרטיות

– אופן, הצמצומים, איך ומה - אין כאן מקום באורם. אך דרך כלל, הן הם בחינת הסתר והעלם המשכת האור והחיות, שלא יאיר

– האור, וימשך לתחתונים

– לנבראים התחתונים, בבחינת גלוי, -

הצמצום פועל שהחיות בנבראים לא תהיה גלויה, להתלבש ולהשפיע בהן

– בנבראים התחתונים, ולהחיותם להיות יש מאין, כי אם מעט מזער אור וחיות בכדי שיהיו בבחינת גבול ותכלית, -

אם החיות היתה בהם בהתגלות, לא היו הנבראים באופן של גבול ותכלית; הצמצום פועל, שהאור והחיות לא יהיו בהתגלות בנבראים, ומה שכן בא בהתגלות, זהו מעט מאד מהאור והחיות – ולכן הם יכולים להיות נבראים בעלי גבול ותכלית, שהיא

– מעט האור והחיות הבאים בהתגלות בנבראים אחרי הצמצום, הוא, הארה מועטת מאד, וממש כלא חשיבי

– אינה נחשבת כלל, לגבי בחינת הארה בלי גבול ותכלית, -

שזהו כשההארה היא לפני הצמצום, ואין ביניהם ערך ויחס כלל, -

בין ההארה שבלי גבול המוסתרת ונעלמת, לבין ה''הארה מועטת'' (שלאחרי הצמצום), המתגלה בנבראים – אין ערך ויחס כלל, כלומר: ההבדל אינו מתבטא רק בין הרבה לבין מעט – אף שזהו הבדל בין הרבה מאד לבין מעט מאד – כי אם, אין ביניהן ערך ויחס כלל, כנודע פרוש מלת ערך במספרים, שאחד במספר יש לו ערך לגבי מספר אלף אלפים, -

המושג ''ערך'' פירושו כגון זה שלמספר אחר יש ''ערך'' לגבי מיליון בכך שהוא

– המספר אחד מהווה חלק אחד מני אלף אלפים, -

מאחר שהמספר הכולל של מיליון, מורכב מאלף פעמים אלף יחידים – הרי מובן, שלמספר אחד יש ערך ויחס לגבי המספר של אלף פעמים אלף – מיליון חסר אחד, אינו מיליון; אבל לגבי דבר שהוא בבחינת בלי גבול ומספר כלל - אין כנגדו שום ערך במספרים, -

אין מספר, ככל שיהיה גדול, שיהיה לו ערך ויחס לעומת דבר שאין לו מספר ואין לו סוף. שאפלו אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות, -

מספר של מיליונים ומיליארדים, אינן אפלו כערך מספר אחד לגבי אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות, -

שכן, אחד לגבי מיליוני מיליארדים, יש לו, כאמור, איזה ערך, ואילו, המספר של מיליוני מיליארדים לעומת דבר שהוא בלי גבול – אין ביניהם ערך כלל, אלא כלא ממש חשיבי.

וככה ממש היא בחינת ההארה מועטת זו, -  מעט האור שאחרי הצמצום, המתלבשת בעולמות עליונים ותחתונים להשפיע בהם להחיותם, -  אין לה ערך כלל והיא נחשבת לכלום, לגבי ערך אור הגנוז ונעלם, שהוא בבחינת "אין-סוף", ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גלוי להחיותם, אלא מקיף עליהם מלמעלה, -  בהיותו במדרגתו הגבוהה, הוא משפיע בעולמות, ונקרא "סובב כל עלמין".   – מקיף כל העולמות, לא ''ממלא כל עלמין'' שהוא מתלבש בפנימיות בעולמות, כמו שהנשמה מתלבשת בפנימיות בגוף, כי אם ''סובב כל עלמין'' - ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום חס ושלום, -  שבעולמות עצמם אין הוא נמצא חס ושלום, אלא הוא נמצא מעליהם, במובן של מקום, חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות, -  בדבר גשמי, שבגדר ''מקום'', מתאים לומר שהוא מעל דבר שני במקום, אך כשאומרים ''סובב'' ומקיף ברוחניות, שאינו בגדר מקום – אין במשמעו משום מקום. אלא רוצה לומר סובב ומקיף מלמעלה לענין בחינת גלוי השפעה, -  המושגים ''סובב'' ו''מקיף'' למעלה, אמורים רק בנוגע להתגלות ההשפעה בדבר, כי ההשפעה שהוא בבחינת גלוי בעולמות –  זו הנקראת ''ממלא כל עלמין'' נקראת בשם "הלבשה", שמתלבשת בעולמות, כי הם   – העולמות מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים, -  הרי שההשפעה באה בהם בפנימיות בהשגתם; מה שאין כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי אלא בהסתר והעלם, ואין העולמות משיגים אותה - אינה נקראת מתלבשת   – בעולמות, אלא מקפת וסובבת. הלכך, מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית –  לכן, נמצא שאין השפעת אור-אין-סוף   – שהוא בלי גבול, מתלבש ומתגלה בהם בבחינת גלוי, רק מעט מזער, הארה מועטת מצמצמת מאד מאד, והיא   – מאירה בהם, רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית.   – כדי להחיות עולמות ונבראים, מן ההכרח שתהיה בהם התגלות מהארה זו. אלא, התגלות זו היא מהארה מצומצמת מאד מאד, שלכן אפשרי הדבר שהעולמות יהיו באופן של גבול ותכלית. אבל עקר האור   – שהוא בלי צמצום כל כך - נקרא "מקיף" ו"סובב", מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם, -  בעולמות, מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית.   – ואי אפשר שיתגלה בהם אור שהוא בלי גבול, אלא, האור בהם הוא בהעלם, ולכן מצויין אור זה כ''סובב'' ו''מקיף'' מעליהם. להבהרת הענין, מביא רבנו הזקן להלן, משל ודוגמה מהאדמה הגשמית, המורכבת מ''דומם'' ו''צומח'' (הנחותים מארבעת הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר), שהחיות שבדומם וצומח מצומצמת בהרבה מאשר החיות שבשאר שתי הבחינות חי ומדבר, הרי שהחיות האלקית ב''ארץ'' מתגלה רק באותה מדה שהיא באה לידי ביטוי ב''דומם וצומח'' – ובכל זאת – ''מלא כל הארץ כבודו'', שהארץ מלאה באור אין סוף ברוך הוא, אלא שהאור בא בה באופן של סובב ומקיף. ובלשון ה''תניא'':