וגם להיות לזכרון תמיד –

גם בלי התבוננות בתחילה, אלא מצד האמונה הטהורה, יש לזכור את לשון חז"ל "קבלת עול מלכות שמים", שהוא כענין "שום תשים עליך מלך", -

כך צריך כל אדם מישראל לשים על עצמו את הקב''ה למלך, לקבל על עצמו עול מלכותו של הקב''ה, כמו שנתבאר במקום אחר וכו', -

וזה מה שרבנו הזקן אומר בתחילת פרק מ''א, ש''אף שלא תפול עליו אימה ופחד בהתגלות לבו'', כפי שאכן באה יראה זו בהתגלות מצד השכל וההתבוננות – ''ישים'' את הקב''ה למלך על עצמו, ויקבל על עצמו עול מלכות שמים; ובהתאם לנאמר שם, נמצא ענין זה באמת בכל אדם מישראל, מצד טבע הנשמה שלא להמרות את מלך מלכי המלכים, ומשום כך זה יכול להיות תמיד. כי הקדוש-ברוך-הוא מניח את –

הנבראים של העולמות העליונים והתחתונים

– כלומר: אין הם תכלית הכוונה של הבריאה, ומייחד מלכותו עלינו –

בני ישראל, וכו', ואנחנו מקבלים וכו', -

על עצמנו עול מלכות שמים. וזהו ענין ההשתחוואות שבתפלת י"ח –

''שמונה עשרה'', אחר קבלת עול מלכות שמים בדיבור בקריאת שמע, -

כשאומרים ''ה' אלקינו ה' אחד'' וכו', לחזור ולקבל –

על עצמו שוב, בפועל ממש –

עול מלכות שמים, על ידי במעשה וכו', -

זהו המשמעות של ההשתחוואות – הביטול להקב''ה, המתבטא בתנועה מעשית של השתחוואה, כמו שנתבאר במקום אחר: