ובזה יובן טוב טעם ודעת לתקנת חכמים, שתיקנו ברכות קריאת שמע "שתים לפניה כו'", דלכאורה אין להם שיכות כלל עם קריאת שמע, כמו שכתבו הרשב"א ושאר פוסקים, -

שאין לברכות אלו שייכות לקריאת שמע – שלא כמו בברכות אחרות שתיקנו חכמים למצוות שונות, שבהן מדובר מתוכן המצוה (כמו למשל הברכה על תפילין – "להניח תפילין" – הרי מדובר בברכה אודות תפילין, וכך גם ביחס למצוות אחרות), ואילו בברכות קריאת שמע לא מדובר לגמרי אודות קריאת שמע - ולמה קראו אותן "ברכות קריאת שמע"? ולמה תקנו אותן לפניה דווקא?

– מאחר שאין להן שייכות לקריאת שמע? מסביר רבנו הזקן להלן: ענינן של ברכות אלו יש בו משום הכנה, שיוכלו לקיים את ענין קריאת שמע, שהרי עיקר ענינה של קריאת שמע, הוא להגיע ל''ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך – בשני יצריך'' – שתהיה ליהודי אהבה להקב''ה גם בנפשו הבהמית ויצרו הרע. וכדי להגיע לכך – נדרשת התבוננות בענינים אודותם מדובר בברכות קריאת שמע; התבטלותם של המלאכים, וכדומה. הרי, שמפני שלגבי כל מצוה, המצוה עצמה היא מן התורה, והברכה (שהיא מדרבנן) תיקנו חכמים כדי שעל ידה יהיה יהודי כלי להמשכה העליונה הנמשכת בנפש היהודי על ידי אותה מצוה – כך גם תיקנו החכמים ברכות קריאת שמע, כדי שאותו יהודי יוכל על ידן לקיים את ענין קריאת שמע. ובלשון ה''תניא'': אלא משום שעיקר

– ענין, קריאת שמע

– הוא, לקים "בכל לבבך כו'" - "בשני יצריך כו'", -

שיהודי יאהב את הקב''ה בכל לבו, גם בנפשו הבהמית ויצרו הרע, דהיינו לעמוד נגד כל מונע מאהבת ה'; -

שגם הנפש הבהמית והיצר הרע, המפריעים לאהבת ה', יוחדר בהם רגש אהבת ה'. וכך גם שאר הענינים, שאפשר הדבר שהם יפריעו לאהבת ה' – לא יפריעו, שכן, גם הם כלולים במשמעות המלה ''לבבך'' - ו"לבבך" הן האשה וילדיה, -

הם מתוארים במלה ''לבבך'', מפני שלבבו של אדם קשורה בהן בטבעו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: "הוא אמר ויהי" - "זו אשה", "הוא צוה ויעמד" - "אלו בנים"; -

זו משמעות ''לבבך'', שהדברים אליהם קשור לבו של האדם – לא יפריעו לאהבת ה', ו"נפשך", ו"מאדך" כמשמעו, חיי ומזוני, -

''נפש'' משמעה חיים, ו''מאד'' – כסף, כלומר מזונות ופרנסה – לא יהיה בכל אלה משום הפרעה, אלא: להפקיר הכל בשביל אהבת ה'.

– הרי, שגם הענינים הפנימיים ("מבית") כמו הנפש הבהמית ויצר הרע, וגם הענינים החיצוניים ("מחוץ") כמו אשה, ילדים ופרנסה – לא יהיה בכל אלה משום מניעה לענינים הקשורים לאהבת ה'.

ואיך יבא האדם החומרי למדה זו?

– לאהבת ה' כזו, ששום דבר לא יהיה בו משום מניעה לה, לכך סידרו תחילה

– לומר, ברכת "יוצר אור", ושם

– בברכת ''יוצר אור'', נאמר ונשנה באריכות

– כי, בהתבוננות נדרש שכל ענין יהיה באריכות, בהרבה פרטים, ענין וסדר המלאכים "העומדים ברום עולם", להודיע

– לאדם, גדולתו של הקדוש-ברוך-הוא, איך שכולם

– כל המלאכים, בטלים לאורו יתברך, "ומשמיעים ביראה כו', -

שהם עומדים ביראה ובביטול לפני הקב''ה, ומקדישים כו', ואומרים ביראה קדוש כו'", כלומר, -

משמעות אמירתם ''קדוש'', שהוא

– הקב''ה, מובדל מהן ואינו מתלבש בהן בבחינת גלוי, אלא

– היכן מתגלה הקב''ה? – במקום ש "מלא כל הארץ כבודו", היא כנסת ישראל למעלה

– מלכות דאצילות, מקור נשמות ישראל למעלה, הנקראת ''ארץ'', וישראל למטה, -

שבארץ שלמטה, ישנן נשמות ישראל המקיימות תורה ומצוות – הרי כאן דוקא מלא כבודו יתברך, כאן הוא מתגלה ומתלבש, כנזכר לעיל; -

את כל האמור, משיגים המלאכים העליונים, השרפים, איך הקב''ה קדוש ומובדל מהם – ודוקא ''כל הארץ'' – ''מלא כבודו''. וכן

– מסופר גם ב''ברכת יוצר'', ש "האופנים וחיות הקדש

– שמקומם בעולם ובמדירגה שלמטה מהשרפים, והם אינם בעלי השגה גדולים כל כך, להבין שאור אין סוף קדוש ומובדל מהם, אלא עבודתם היא - ברעש גדול וכו', -

ובהתפעלות המדות, הם שרים: ברוך כבוד ה' ממקומו", -

מהמקום שם הוא נמצא, לפי שאין יודעים ומשיגים מקומו, -

המקום בו מתגלה אור אין סוף – שלא כמו שהשרפים יודעים. ולכן אומרים האופנים וחיות הקודש ''ממקומו'' סתם, מהמקום שם הוא נמצא – יומשך ויתגלה; וכמו שאומרים: "כי הוא לבדו מרום וקדוש".

– שכל הענינים האמורים, של ביטול ויראה, של המלאכים השונים – שרפים, אופנים וחיות הקודש – מדובר אודותם בברכה ראשונה; וכשאדם מתעמק בכל זה – הוא מבין מכך גדולת ה', איך כל המלאכים בטלים לו יתברך.

ואחר-כך ברכה שניה, -

המסבירה את אהבתו הגדולה של הקב''ה לבני ישראל, שמבלי הבט על עבודתם הגדולה וביטולם של כל המלאכים העליונים – בחר הקב''ה שתענוגו יהיה מעבודת נשמות ישראל למטה, שזהו מפני: "אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו", כלומר, שהניח

– הקב''ה, כל צבא מעלה הקדושים, -

את המלאכים והשרפים של העולמות העליונים – הניח בצד, שאין הם תכלית הכוונה, והישרה שכינתו עלינו

– בני ישראל, להיות נקרא "אלהינו", כמו "אלהי אברהם כו'"

– שכן, אברהם היה כולו בטל ומיוחד בהקב''ה, כך הוא נקרא ''אלקינו'' – האלקה שלנו, על ידי תורה ומצווה שיהודי מקיים, שעל ידן מתאחד יהודי עם הקב''ה, כנזכר לעיל. והינו, כי אהבה דוחקת הבשר, -

אהבה פועלת צמצום והעלם – כך חייבה אהבתו של הקב''ה לבני ישראל, ופעלה שיצמצם את עצמו ויבחר בעבודת נשמות ישראל, כפי שהן למטה בגוף ובעולם הגשמי. ולכן נקרא

– אהבתו של הקב''ה, "אהבת עולם", -

כמו שאנו אומרים ''אהבת עולם אהבתנו'', שהיא בחינת צמצום

– שצמצם הקב''ה את אורו הגדול הבלתי תכלית

– ובלי גבול, להתלבש בבחינת גבול הנקרא "עולם", -

''עולם'' הוא מושג (של מציאות, וגדר) של מקום וזמן – ענין של גבול, ההגבלות הקשורות לזמן ולמקום – והקב''ה צמצם עצמו ב''גבול'' זה - בעבור אהבת עמו ישראל, כדי לקרבם אליו, לכלל ביחודו ואחדותו יתברך.

– על ידי תורה ומצוות. וזהו שאומרים -

בהמשך ברכת ''אהבת עולם אהבתנו'': "חמלה גדולה ויתרה", -

ברחמנות גדולה ורבה יותר מאשר על אחרים, ריחם הקב''ה עלינו, פרוש

– המלה יתרה

– הוא יותר מאשר על קרבת אלהים שבכל צבא מעלה; -

קירובם של צבא מעלה בא הרי מהרחמנות שעליהם – ועל בני ישראל היתה רחמנות של הקב''ה במדה הרבה יותר, לקרב אותם הרבה יותר. בברכת ''אהבת עולם'' אומרים להלן: "ובנו בחרת מכל עם ולשון", -

שמשמעו, הוא

– שהקב''ה בחר את הגוף החמרי הנדמה בחומריותו לגופי אמות העולם; -

שכן, בחירה שייכת דוקא בשני דברים שווים, שעליהם מתאים לומר שבוחרים בדבר אחד ולא בשני, למרות שהם דומים אחד לשני, ואילו בשני דברים שונים, לא מתאים לומר ''בחירה'' במשמעותה האמיתית, לבחור באחד מן השנים, ולכן אי אפשר לומר ש''ובנו בחרת'' הכוונה מצד נשמות ישראל, שכן, נשמתו של יהודי שהיא "חלק אלקה ממעל" – אין לה דמיון ונקודת-מפגש לנפש של גוי להבדיל; אלא הכוונה ב''ובנו בחרת'' היא על גופו של יהודי, שבחיצוניותו ובחומריותו הוא דומה לגופו של גוי – והקב''ה בחר בגוף יהודי, שיהיה כלי לנשמה, ושעל ידי הפעולות הנעשות עם הגוף (שהרי כל פעולה גשמית של מצוה, באה על ידי הגוף דוקא), יתאחד יהודי עם הקב''ה – וכפי שרבנו הזקן מסביר: "וקרבתנו וכו' להודות וכו'", ופרוש הודאה

– המעלה המיוחדת של ביטול הבאה מתוך הודאה, יתבאר במקום אחר; "וליחדך כו'", לכלל ביחודו יתברך, -

להיכלל לגמרי באחדות ה', כנזכר לעיל. רבנו הזקן יסביר להלן, שבשעה שיתעמק יהודי בענינים אודותם מדובר בקריאת שמע, זה יביא אותו לקיים קריאת שמע, שיגיע לאהבה גדולה לה'.