והנה, "שכר מצוה - מצוה", -

השכר אינו דבר נפרד ונוסף על המצוה, שהנשמה מקבלת כגמול עבור המצוה - כמו, למשל, כסף שאדם מקבל עבור עבודה מסויימת שביצע - שאז, אין אנו יכולים לדעת מהשכר, את מהות העבודה; אלא שכר המצוה הוא הרי, כאמור, ההארה של המצוה המתגלה לנשמה ב"גן עדן", פרוש שמשכרה -

של המצוה, נדע מהותה ומדרגתה -

של המצוה. שלפי אופן השכר וההתגלות שמהמצוה לנשמה - אפשר לדעת מהות ומדריגת המצוה. ואין לנו עסק בנסתרות -

להסביר את הענינים הנסתרים, שהם צדיקים הגדולים, שהם -

שעבודתם היא, בבחינת מרכבה, -

עבודה שלמעלה משכל, ואשר משום כך היא נקראת ''נסתרות'', רק הנגלות לנו, שאחריהם כל אדם ימשך, -

רק אל אופני עבודה אלה, בענינים הגלויים, על כל אחד להימשך ולשאוף ולהגיע אליהם, לידע נאמנה -

לדעת באמת, מהות ומדרגת עבודת ה' בדחילו ורחימו -

ביראה ואהבה, בהתגלות לבו, הנמשכות מן הבינה ודעת בגדולת אין-סוף ברוך-הוא -

הערת כ''ק רבינו: ''שכנ''ל שכרה בעולם הבריאה, מזה נדע שהעבודה (מצוה) מקומה בי''ס דבריאה''. כלומר: שכר עבודה זו, הוא, כאמור, ב''עולם הבריאה'', הרי שנדע מכך, שהעבודה (המצוה) - מקומה בי' ספירות דבריאה, ועבודה בדחילו ורחימו -

ביראה ואהבה, הטבעיים שבמוחו -

אהבה ויראה שאינן גלויות ומורגשות בלב, אלא הן בעיקר במוח, שהאדם זוכר ומעורר במוחו אהבה מסותרת. הערת כ"ק רבינו: "שכנ"ל שכרה ביצירה מזה נדע שהעבודה מקומה בי"ס דיצירה". כלומר: שכר עבודה זו, הוא, כאמור, ב"עולם היצירה", הרי שנדע מכך שמקומה של עבודה זו הוא בי' ספירות דיצירה. אבל עבודה בלי התעוררות דחילו ורחימו -

יראה ואהבה, אפילו במוחו בבחינת גילוי, -

שגם במוחו אין האהבה והיראה בהתגלות, דהיינו לעורר האהבה הטבעית המסתרת בלב, להוציאה מההעלם והסתר הלב אל הגילוי, אפילו במוחו ותעלומות לבו על כל פנים, -

כלומר: לא זו בלבד שאין בכוחו לעורר אהבה גלויה ומורגשת בלבו, אלא הוא גם אינו יכול לעורר את האהבה הטבעית המסותרת, שתורגש לפחות בהתגלות ב מוחו, ותהיה בהתעוררות בתעלומות לבו, דבר המביא ליצירת רצון במוחו, לקיים תורה ומצוות, כדי להידבק, על ידן, עם הקב"ה, רק היא -

האהבה, נשארת מסותרת בלב כתולדתה כמו שהיתה קדם העבודה -

כשהאהבה להקב''ה מוסתרת לגמרי, ואינה מעוררת ענין העבודה - הרי עבודה זו -

שהוא עובד בלי התעוררות רגשי אהבה ויראה, נשארת למטה בעולם הפרוד, הנקרא "חיצוניות העולמות", -

"פנימיות העולמות" היא ה"ספירות", שהן האלקות של העולמות. ואילו הדרגה שאנו עוסקים בה עתה היא בקשר למה שנקרא "חיצוניות העולמות", ואין בה -

בעבודה זו, כח לעלות וליכלל ביחודו יתברך, שהן עשר ספירות הקדושות, וכמו שכתוב בתקונים דבלא דחילו ורחימו - לא פרחא לעילא, -

וכמו שכתוב ב"תיקוני זוהר", שבלי יראה ואהבה, אין הן פורחות למעלה. שכן, כפי שיוסבר להלן, נמשלות אהבה ויראה לכנפיים, בהן עפה הציפור למעלה - כך גם, על דרך משל, האהבה והיראה הן ה"כנפיים", שעל ידן עולות התורה והעבודה למעלה. ואילו, בעבודה בלי אהבה ויראה, חסרות הרי ה"כנפיים" שיעלו אותה למעלה, ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'. -

ואין עבודה זו יכולה לעלות ולעמוד לפני הקב"ה. רק כשהעבודה היא מתוך אהבה ויראה - היא עולה למעלה לפני ה'. להלן, מסביר רבנו הזקן, שמה שלמדנו שבלי התעוררות אהבה ויראה, אין בכוח העבודה לעלות למעלה "קדם ה"', אין זה רק אם הוא עוסק בעבודה לשם פניה עצמית; אלא גם אם הוא עוסק בעבודה בלי שום פניה, כי אם באופן סתמי, "כמצוות אנשים מלומדה" - מפני שהוא רגיל מקטנותו לקיים את המצוות - הרי גם עבודה זו נקראת "שלא לשמה", כי חסר בה ה"לשמה" של אהבה ויראה.