Étude quotidienne du Tanya

ואהבה רבה וגדולה מזו, -

עוד ישנה אהבה רבה, שהיא למעלה מהאהבה האמורה, שהיא אהבת ''נפשי אויתיך'', אהבה להקב''ה בדוגמת האהבה לחיים, מפני שהקב''ה הוא חיי החיים, אשר כאמור, היא ישנה בכל אחד מישראל, בירושה מן האבות – ובכן: קיימת אהבה גדולה מזו - והיא מסותרת גם כן בכל נפש מישראל בירושה מאבותינו, היא, מה שכתוב ברעיא מהימנא: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה כו'", -

עבודתו של משה רבנו להקב''ה היתה, כעבודת בן לאביו ואמו, שהוא אוהב אותם יותר מאשר את עצמו, את גופו, נפשו ורוחו. וכפי שה''זוהר'' מסיים שם: הוא מוסר את נפשו עבור אביו ואמו, לפדות אותם משביים – עבודה ואהבה כאלו, היו במשה רבנו, וגם בכל אחד מישראל ישנה בנפשו אהבה מסותרת כזו - כי הלא אב אחד לכלנו.

– כלומר: כמו במשה רבנו שאהבתו היתה מפני שהקב''ה הוא אביו, כך יש גם בכל יהודי סוג אהבה כזו, שהרי הקב''ה הוא אביו של כל יהודי. – אהבה זו היא למעלה מהאהבה הקודמת, שהרי, אהבת ''נפשי אויתיך'', שבהיותה כמו אהבה לחיים, מחייבת רק באותה מדה שהיא קשורה לחיים, אך אינה מחייבת מסירות נפש שהיא ההיפך מחיים; ואילו, האהבה, אודותה אנו לומדים כעת, מחייבת גם מסירות נפש, כמו אהבת בן לאביו ולאמו שאינה מדודה באופן שחייו קודמים לחייהם, אלא אהבתו אליהם איננה מוגבלת, והוא מוכן גם למסור את נפשו עבור אביו ואמו. ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת להשיג אפילו חלק אחד מני אלף ממדרגת אהבת "רעיא מהימנא", -

מאהבת משה רבנו, כיצד, איפוא, אומרים, שלכל יהודי יש בנשמתו אהבה כזו כמו שהיתה למשה רבנו? – התשובה לכך היא: מכל מקום הרי אפס קצהו ושמץ מנהו מרב טובו ואורו

– של משה רבנו, מאיר לכללות ישראל בכל דור ודור, כמו שכתוב בתקונים, דאתפשטותיה בכל דרא ודרא לאנהרא לון וכו'.

– התפשטותו של משה רבנו ישנה בכל דור ודור להאיר את בני ישראל שבאותו דור. ומכיוון שבכל דור ישנה התפשטות ממשה רבנו המאירה בכל יהודי, הרי שמהתפשטות הטוב והאור ממשה רבנו, מתהווה אהבה, שישנה בכל יהודי בירושה מאבותינו, כאופן אהבתו של משה רבנו. רק שהארה זו

– מנשמת משה רבנו לכל אחד מישראל בכל דור, היא בבחינת הסתר והעלם גדול בנפשות כל בית ישראל, ולהוציא אהבה זו המסתרת מההעלם וההסתר אל הגלוי, להיות בהתגלות לבו ומוחו –

שאהבה זו תהיה מורגשת במוח - לא נפלאת ולא רחוקה היא, אלא קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך.

– מהי משמעות הקירבה על ידי הפה ועל ידי הלב? - דהיינו, להיות רגיל על לשונו וקולו לעורר כונת לבו ומוחו, -

שהרי, ''קול מעורר הכוונה'' – הדיבור והקול מעוררים את כוונת הלב והמוח, להעמיק מחשבתו בחיי החיים אין-סוף ברוך-הוא, כי הוא אבינו ממש האמתי ומקור חיינו, ולעורר אליו האהבה כאהבת הבן אל האב. וכשירגיל עצמו כן תמיד - הרי ההרגל נעשה טבע.