והשנית - היא יגיעת הנפש, -

כדי לגלות כוחות הנפש, שלא תכבד עליה העבודה ליגע מחשבתה, להעמיק ולהתבונן בגדולת ה' שעה גדולה רצופה. –

שבדרך כלל קשה מאוד להתעמק שעה ארוכה בענין של אלקות; כי שעור שעה זו –

הנדרשת להתעמק בענין אלקי, כדי לעורר על ידי כך בקרבו אהבת ה' או יראת ה', אינו שוה בכל נפש, -

ישנם כאלה שנדרש מהם זמן רב יותר, וישנם כאלה שנדרש מהם פחות זמן; יש נפש זכה בטבעה, שמיד שמתבוננת בגדלת ה' - יגיע אליה -

מיד, היראה ופחד ה', כמו שכתוב בשלחן ערוך ארח חיים סימן א': "כשיתבונן האדם שהמלך הגדול מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, אשר "מלא כל הארץ כבודו", עומד עליו ורואה במעשיו - מיד יגיע אליו היראה כו'". –

וכפי שמסיים שם, שהתבוננות זו תביא לו הכנעה ובושה מהקב''ה. דבר זה אמור להיות במי ששוכנת בו נפש עדינה, ולכן הוא אומר: '' מיד יגיע אליו היראה'' – שבלי כל יגיעה, אלא מיד יתעורר בו רגש היראה מהקב''ה, מבלי שיצטרך אף להקדיש משך זמן להתבוננות; ויש נפש שפלה בטבעה ותולדתה, ממקור חצבה ממדרגות תחתונות די' ספירות דעשיה, -

שהוא העולם התחתון ביותר, וב''עולם העשיה'' עצמו, באה נפשו, מהמדריגות התחתונות ביותר שבעשר הספירות שבו, ושלכן נפש זו בטבעה, היא ''נפש שפלה'', שענין אלקי אינו ''מונח'' בה, ולא תוכל למצוא במחשבתה –

את האלהות, כי אם בקושי ובחזקה, -

לנפש זו דרושה, יגיעה רבה, כדי להתעמק במחשבתה במשך שעה ארוכה, שתוכל לעורר בקרבה התגלות של הארה אלקית, ש''תונח'' בה ענין אלקי, עד כדי כך שתרגיש בענין האלקי ויעורר בה יראה מהקב''ה. ובפרט אם –

בנוסף לנחיתותה של נפש זו בטבעה, הוטמאה בחטאת נעורים, -

שאז, קשה לה עוד יותר, להרגיש אלקות במחשבתה, מפני שהעונות מבדילים כו' [כמו שכתוב בספר חסידים סימן לה].

– שהעוונות המבדילים בין יהודי להקב''ה, מפריעים לו להגיע בקלות ליראת ה'. ומכל מקום, בקושי ובחזקה, שתתחזק מאד מחשבתו באמץ ויגיעה רבה ועמק גדול, להעמיק בגדלת ה' שעה גדולה –

שעה ארוכה, - כפי שאמר הרבי מוהריי''צ נ''ע באחת משיחותיו, ש''שעה גדולה'' משמעה גם: שעה היום ושעה מחר וכך הלאה, שעל ידי שהוא חוזר ומתעמק באותו ענין יום יום, הרי אז - בודאי תגיע אליו על כל פנים היראה תתאה הנזכרת לעיל, -

מורא מהקב''ה, שימנע אותו מלעשות דבר נגד רצונו של הקב''ה. [על דבריו אלה של רבנו הזקן, שגם נפש שפלה כזו, וגם אם בנוסף לכך עוונותיה מבדילים בינה לבין הקב''ה – בכל זאת, בהתאמצות יתירה והתעמקות גדולה בגדלות ה' – תגיע בודאי גם ''נפש שפלה'' זו ל''יראה תתאה'' על כל פנים – מעיר כ''ק רבינו: ''שמכך גם מובן, ש בודאי תגיע גם – ועוד לפני זה – להסרת ההבדלה מהעוונות המבדילים – כלומר: לחזור בתשובה עליהם'']. וכמו שאמרו רז"ל: "יגעתי ומצאתי - תאמין". –

יגיעה – עוזרת. וכהסברת הרבי, שיגיעה עוזרת לא רק להשגת ענין שלפי ערך היגיעה – כמו השכר שאדם מקבל לפי ערך העבודה שעשה – כי אם, יגיעה עוזרת, ש'' מצאתי '': הוא מוצא מציאה, שאיננה כלל לפי ערך היגיעה שיגע בכך. וכדכתיב: -

וכמו שכתוב לגבי ''יראה'', שהביקוש והיגיעה ביחס ליראה – מן ההכרח שיעזרו: "אם תבקשנה –

את היראה, ככסף וכמטמונים תחפשנה - אז תבין יראת ה'", פרוש כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ, שחופר אחריו ביגיעה עצומה –

בהיותו בטוח, שהאוצר טמון באותו מקום – לא יתעייף וימשיך ביגיעתו עד למציאת המטמון, כך צריך לחפור ביגיעה עצומה, לגלות אוצר של יראת שמים, הצפון ומסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל, -

ומכיוון שהאוצר של יראת שמים, נמצא בודאי בתעלומת הלב היהודי, ב''בינת הלב'' – אין לו לאדם מישראל, לחדול ממאמצים בלתי נלאים לחפור ולחפש התגלות האוצר של יראת שמים, שהיא – ''בינת הלב'' של אדם מישראל, בחינה ומדרגה שלמעלה מהזמן, -

הרי שלא שייך כלל לומר שבשעה מסויימת אין באפשרותו להגיע אליה, שבשעה מסויימת האוצר לא נמצא – שכן, היא הרי בחינה ומדריגה שלמעלה מן הזמן, והיא היראה הטבעית המסתרת הנזכרת לעיל. אלא, שאם היראה היא טבעית ונמצאת תמיד בקרבו של כל אדם מישראל, לשם מה, איפוא, עליו להזדקק לפעולות שונות של התעמקות ה''דעת'' בגדולת ה', כדי להגיע ל''יראה''? – אומר על כך רבנו הזקן להלן, כי מכיוון שיראה זו מוסתרת בלב, ולכן אין בכוחה להשפיע במה שנוגע למעשה בפועל, שימנע מעשיית עבירה – לפיכך זקוק האדם לפעולות שונות, כדי לגלות יראה זו, ושיהיה בכוחה להשפיע בדברים הנוגעים למעשה. ובלשון ה''תניא'': רק שכדי שתבא –

היראה האמורה, לידי מעשה בבחינת יראת חטא, -

שירא לעשות חטא, להיות "סור מרע" במעשה דיבור ומחשבה –

שלא יעשה, לא ידבר ולא יחשוב את מה שאסור, צריך לגלותה את היראה, ממצפוני בינת הלב שלמעלה מהזמן, להביא לבחינת מחשבה ממש שבמח, להעמיק בה מחשבתו משך זמן מה ממש, עד שתצא פעלתה מהכח אל הפעל ממש, -

שכוח- הפועל שבאותה יראה, שהיתה מקודם רק ''בכוח'', מוסתרת בנפש – תבוא עתה לידי ביטוי ול''פועל'', ולפעול בנפשו ובגופו של האדם; דהינו להיות "סור מרע ועשה טוב" במחשבה דבור ומעשה, מפני ה' הצופה ומביט ומאזין ומקשיב ומבין אל כל מעשהו, ובוחן כליותיו ולבו, -

כלומר: רעיונותיו הפנימיים. ומשום כך, ימנע את עצמו מלעשות עבירה איזו שהיא וישתדל בעשיית טוב. וכמאמר רז"ל: "הסתכל –

בעיני השכל, בשלשה דברים כו' –

ואי אתה בא לידי עבירה: עין –

של הקב''ה כביכול, רואה ואזן שומעת כו'". –

ההתבוננות איך הקב''ה רואה ושומע את כל מעשיו – תימנע אותו מלעבור עבירה;