כי כמו שכנפי העוף אינם עיקר העוף, ואין חיותו -

של העוף, תלוי בהם כלל, -

בכפניים, שהרי העוף יכול לחיות גם בלי הכנפיים, כדתנן: -

כפי שלמדנו: "ניטלו אגפיה - כשרה", -

גם כשניטלו כנפיו - העוף כשר, והעיקר -

של העוף, הוא ראשו וכל גופו, והכנפים אינם רק משמשים לראשו וגופו לפרחא בהון; -

הכנפיים משמשות לעוף כלי שרת שראשו וגופו יוכלו לעוף; וכך דרך משל, התורה והמצות הן עקר היחוד העליון, על ידי גלוי רצון העליון המתגלה על ידיהן, -

על ידי התורה והמצוות, והדחילו ורחימו -

והיראה והאהבה, הם מעלים אותן -

את התורה והמצוות, למקום שיתגלה בו הרצון אור-אין-סוף ברוך-הוא והיחוד, שהן -

המקום הוא, עולמות יצירה ובריאה. -

ולכן נקראות אהבה ויראה "גדפין" (כנפיים), מפני שהן מעלות את התורה והמצוות, כשם שהכנפיים מרימות את העוף למעלה. הגהה על מה שרבנו הזקן אמר, שהמקום בו מתגלה הרצון אור אין סוף ברוך הוא והיחוד, הוא בעולמות ה"יצירה" וה"בריאה" -ומבהיר בהגהה *(או אפלו בעשיה בי' ספירות דקדשה, -

שב''עולם העשיה'', מקום מצות מעשיות, -

גם שם, יכולה להיות עליית המצוות והתגלות היחוד העליון, וזאת בשעה שמקיימים את המצוות מתוך קבלת עול, שקבלת עול מלכות שמים, יש לה שייכות ל"עולם העשיה", וכן מקרא. -

המצוה שב"מקרא" היא לבטא את הפסוקים בדיבור, הרי שיש לכך שייכות ל"עולם העשיה", שכן, דיבור הוא ענין של "מעשה זוטא", אבל במשנה מתגלה היחוד ואור-אין-סוף ברוך-הוא ביצירה, -

כי, משנה היא הרי פסק ההלכות: כשר או פסול או חייב וכדומה, דבר זה בא ממדות חסד או גבורה, ולכן יש לכך שייכות ל"עולם היצירה", ובתלמוד בבריאה. -

ב''תלמוד'' מתגלה יחוד אור אין סוף ברוך הוא, ב''עולם הבריאה'', דהיינו, -

משמעות הדבר אינו שה"יחוד" מתהווה רק ב"עולם העשיה" או ב"עולם היצירה", ולא בעולמות שלמעלה מהם, שהרי, "מקרא" קדוש יותר מאשר "משנה" (כפי שאנו רואים שמותר להניח חומש על גבי משניות, ולא להיפך), כך גם קדושה יותר "משנה" מאשר "תלמוד", מדוע, איפוא, סדר ההתגלות הוא להיפך - "מקרא" בעולם התחתון ביותר - "עשיה", "משנה" בעולם עליון יותר - "יצירה", וכך הלאה? - אלא משמעות הדבר היא: שבלמוד מקרא מתפשט -

ומתגלה, היחוד ואור-אין-סוף ברוך-הוא מאצילות עד העשיה, ובמשנה עד היצירה לבדה,

- ולא גם ל''עולם העשיה'', כפי שהדבר ב''מקרא'', ובתלמוד עד הבריאה לבדה, -

ולא גם ל''עולם היצירה'', כפי שהדבר ב''משנה'', כי כולן -

גם מקרא, גם משנה וגם תלמוד, הן באצילות. -

והיחוד מתהווה ב"עולם האצילות"; ההבדל מתבטא רק בכך, עד היכן מתפשטים על ידי הלימוד, היחוד וההתגלות של אור אין סוף. אבל קבלה אינה מתפשטת כלל מאצילות לבריאה יצירה עשיה, -

בלימוד תורת הקבלה, מתהווה ה"יחוד" כולו וההתגלות, ב"עולם האצילות" דוקא, ואין זה מתפשט כלל בעולמות שלמטה מ"עולם האצילות". כמו שכתוב בפרי עץ חיים): -

למדנו, שאהבה ויראה נקראות "גדפין" (כנפיים), מפני שהכנפיים בעוף אינן נחשבות לעיקרו של העוף, תפקידן מתבטא רק בכך שעל ידן פורח העוף למעלה - כך גם ביחס של אהבה ויראה לגבי תורה ומצוות: העיקר הוא (קיומן של) תורה ומצוות, ענינן של אהבה ויראה הוא רק שעל ידן עולות למעלה התורה והמצוות. רבנו הזקן מעיר להלן, שגם אהבה ויראה הן הרי מתרי"ג המצוות, מדוע, איפוא, הן נקראות "גדפין" (כנפיים) בלבד? -