ואף שלהיות כוונה זו אמתית בלבו, שיהיה לבו חפץ באמת יחוד העליון הזה, -
של מקור כל נפשות ישראל באור אין סוף ברוך הוא, צריך להיות בלבו אהבה רבה לה' לבדו, -
שכן, כל אהבה "חוזרת אל האוהב", כלומר: הוא אוהב דבר מה מפני שזה טוב לו, (והיינו שסוף סוף הוא אוהב את עצמו - את מה שטוב ל עצמו); על דרך זה גם באהבתו של יהודי להקב"ה ורצונו להיות דבוק בו על ידי קיום תורה ומצוות - הרי גם זה נובע ממה שהוא רוצה את הטוב שלו, מה שטוב לנפש שלו. אך כדי לרצות שמקור נפשות כל ישראל יהיה דבוק בהקב"ה, והרי אין בכך משום ענין שטוב לו עצמו, שמספיקה לשם כך אהבה להקב"ה שמורגש בה מה שטוב ל עצמו - אלא, לשם כך, נדרשת אהבה כזו שהיא כל כולה רק להקב"ה בלבד - לעשות נחת רוח לפניו לבד, ולא לרוות -
צמאון, נפשו -
הנפש שלו, הצמאה לה', אלא כברא דאשתדל בתר אבוי ואמיה -
כבן המסור ונמשך אחרי אביו ואמו, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה כו' -
שהוא אוהב אותם יותר מאשר גופו ונפשו, [כמו שנתבאר לעיל -
בפרק י', בשם רעיא מהימנא], -
שכך היתה אהבתו של משה רבנו, שמסר את נפשו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כבן המוסר את נפשו עבור אביו ואמו - כיצד, איפוא, אנו אומרים שעל כל אחד מישראל לכוון את הכוונה האמורה, בשעה שכדי שתהא זו כוונה אמיתית, נדרשת לכך מדריגה נעלה ביותר של אהבה? מכל מקום יש לכל אדם להרגיל עצמו בכונה זו, כי אף שאינה באמת לאמתו לגמרי בלבו שיחפץ בזה בכל לבו, -
שכאמור, נדרשת לכך מדריגה נעלה ביותר של אהבה, מכל מקום מעט מזער -
במדה מועטה לפחות, חפץ לבו בזה באמת, מפני אהבה הטבעית שבלב כל ישראל -
ואהבה טבעית זו מניעה אותו לעשות כל מה שהוא רצון העליון ברוך-הוא, ויחוד זה -
של מקור נפשות כל ישראל באור אין סוף ברוך הוא, הוא -
הרי, רצונו האמתי, -
של הקב''ה, והינו יחוד העליון שבאצילות, הנעשה באתערותא דלתתא, -
על ידי התעוררות מלמטה, על ידי יחוד נפש האלהית והתכללותה באור ה' המלבש בתורה ומצות שעוסקת בהן, והיו -
הנפש האלקית ואור ה', לאחדים ממש, -
מאוחדים כדבר אחד ממש, כמו שנתבאר לעיל, -
שעל ידי כך נעשה היחוד ב''עולם האצילות'', כי על ידי זה מתיחדים גם כן מקור התורה והמצות, שהוא הקדוש-ברוך-הוא, עם מקור נפשו האלהית, הנקרא בשם "שכינה", -
על ידי יחוד הנפש עם אור ה' שבתורה ומצוות, מתהווה היחוד של מקור הנפש - ''שכינה'', עם מקור התורה והמצוות - ''קודשא בריך הוא'', שהן -
ביחס לאורות העליונים הכלליים: בחינת "ממלא כל עלמין" ובחינת "סובב כל עלמין", כמו שנתבאר במקום אחר באריכות. -
אך, כל האמור הוא ביחס לכך שעל יהודי לכוון לפעול יחודו של מקור נפשות כל ישראל במקור התורה והמצוות, ולמרות שאין הוא נמצא במדריגה עילאית זו של אהבת ה' היוצרת ומעוררת בנפש שאיפה ל"יחוד" כזה - בכל זאת, יש קצת מן האמת בכך בכל אחד מישראל, שהרי כל יהודי רוצה למלא את רצון הקב"ה. ואילו, הרצון בכל אחד מישראל ליחד את הנפש שלו באור ה' - הוא, כפי שיסוכם להלן, רצון אמיתי, שהוא כולו אמת לאמיתו, ובא מהאהבה המסותרת שבכל אחד מישראל להקב"ה.