ובזה -

במה שהוסבר, שמעלת המצוות המעשיות מתבטאת בכך שעל ידן מתעלית הנפש החיונית, יובן מה שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה במאד מאד במעלת הצדקה, ואמרו ש"שקולה כנגד כל המצות", ובכל תלמוד ירושלמי היא -

מצות הצדקה, נקראת בשם "מצוה" סתם, -

כשאומרים שאדם עומד לעשות מצוה (סתם), הכוונה היא למצות הצדקה, כי כך היה הרגל הלשון לקרא צדקה בשם "מצוה" סתם, -

וכל כך למה? מפני שהיא -

מצות הצדקה, עיקר המצות מעשיות, ועולה על כולנה, שכולן -

כל המצוות המעשיות, הן רק -

כדי להעלות נפש החיונית לה', שהיא -

הנפש החיונית, היא המקיימת אותן, ומתלבשת בהן -

במצוות המעשיות, ליכלל באור אין-סוף ברוך-הוא המלבש בהן, -

במצוות המעשיות. ומכיוון שכל כוונתה ומטרתה של מצוה היא מה שהנפש החיונית מתלבשת באותה מצוה ומוקפת באור אין סוף ברוך הוא שבמצוה - ואין לך מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה, -

שהרי בצדקה מתלבשת הנפש החיונית במדה גדולה בהרבה מאשר בכל שאר המצוות המעשיות: שבכל המצות אין מתלבש בהן רק כח אחד מנפש החיונית -

כגון: כוח המעשה שביד המניחה תפילין, או המחזיקה באתרוג וכדומה, וגם זה רק בשעת מעשה המצוה לבד, אבל בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו -

שנותן צדקה מהכסף שהרוויח מיגיעת כפיו, הרי כל כח נפשו החיונית מלבש בעשיית מלאכתו או עסק אחר -

שהשקיע בו כל כוח נפשו החיונית, שנשתכר בו מעות אלו, וכשנותנן לצדקה -

אותם כספים שהשקיע בהשגתם את כל כוח נפשו החיונית, הרי כל נפשו החיונית עולה לה'. -

שהרי בעבודתו וביגיעתו בא לידי ביטוי כל כוח-הפועל של נפשו החיונית - שלא כמו במצוה אחרת, כאמור, הקשורה בכוח יחיד של הנפש החיונית. ולכן ישנה מעלה גדולה כל כך בצדקה, יותר מאשר בכל שאר המצוות. ברם, נשאלת השאלה: מה הדין בצדקה שאדם נותן מכסף שלא עבד ולא יגע להשגתו, האם אין בה אותה מעלה? - מסביר רבנו הזקן: וגם מי שאינו נהנה מיגיעו, מכל מקום, הואיל ובמעות אלו -

שהוא נותן לצדקה, היה יכול לקנות -

אמצעים לסיפוק חיי נפשו החיונית - הרי -

שבנתינתו כסף זה לצדקה, הוא נותן חיי נפשו לה'.

- כך, שבמצות הצדקה מתלבשת הנפש החיונית הרבה יותר מאשר בכל שאר המצוות המעשיות. ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה -

על צדקה ש"מקרבת את הגאולה", לפי שבצדקה אחת -

במתן צדקה פעם אחת, מעלה הרבה מנפש החיונית, מה שלא היה יכול להעלות ממנה כל כך כחות ובחינות בכמה מצות מעשיות אחרות. -

בקיום הרבה מצוות מעשיות אחרות לא היה מעלה כל כך הרבה כוחות ובחינות של הנפש החיונית, כמו בקיום מצות הצדקה פעם אחת. וככל שמבררים ומעלים יותר את הנפש החיונית - מקרבים יותר את הגאולה, כפי שכבר למדנו, שתכלית ימות המשיח קשורה בהעלאת הנפש החיונית להקב"ה. על כל פנים מבואר, שבצדקה מעלה לגבי כל שאר המצוות, כולל גם מצות לימוד תורה.