וגם מי שהוא נקי מחטאות נעורים החמורים -

הרי כדי להגיע ל''לב נשבר'', ישים אל לבו לקיים מאמר זהר הקדוש, להיות מ"מארי דחושבנא", -

מבעלי החשבון, כמו שבעל עסק עורך חשבון רווחיו והפסדיו, שחשבון זה נוגע לו ביותר; לא כמו שכיר, שהדבר אינו נוגע לו כל כך, דהיינו לעשות חשבון עם נפשו, מכל המחשבות והדיבורים והמעשים שחלפו ועברו מיום היותו עד היום הזה, אם היו כולם מצד הקדושה, או מצד הטומאה רחמנא לצלן, דהיינו -

צד הטומאה אין משמעו עבירות דוקא, אלא כל המחשבות והדייבורים והמעשים אשר לא לה' המה ולרצונו ולעבודתו, -

שכן, גם אם אין הם ענינים של עבירה, עצם העובדה שאין מחשבות, דיבורים ומעשים אלה לשם ענינים של קדושה - הרי הם מצד הטומאה. שזהו פירוש לשון "סטרא אחרא", כנזכר לעיל [בפרק ו]. -

שמשמעות הביטוי ''סטרא אחרא'' היא - צד אחר, לא צד הקדושה: אם המחשבות שהוא חושב, הדיבורים שהוא מדבר והמעשים שהוא עושה, אין בהם ענין של קדושה - הרי הם צד הטומאה והקליפה, (גם אם אינם עבירות ממש). ומודעת זאת, -

וידוע הדבר, כי כל עת שהאדם מחשב -

חושב, מחשבות קדושות - נעשה מרכבה בעת זו להיכלות הקדושה, שמהן מושפעות מחשבות הללו. -

כשאדם חושב מחשבות שיש להן זיקה לאהבת ה', הוא מקבל אז השפעה מ"היכל האהבה" שלמעלה; כשהוא חושב מחשבות שיש להן שייכות ליראת ה', הוא מקבל אז השפעה מ"היכל היראה" שלמעלה, וכך הלאה; וכן להפך -

כשהוא חושב מחשבות שלא מן הקדושה, נעשה מרכבה טמאה בעת זו להיכלות הטומאה, שמהן מושפעות -

ומקבלות חיות, כל מחשבות רעות, וכן בדבור ומעשה. -

שבשעה שהוא מדבר או עושה מעשים של קדושה, הוא נעשה "מרכבה" ומקבל השפעה וחיות מהיכלות הקדושה. כך גם להיפך, כשהוא מדבר או עושה מעשים של "סטרא אחרא", הוא נעשה "מרכבה" להיכלות הטומאה. כבר הוסבר בפרקים הקודמים, שהמושג "מרכבה" משמעו, כמו מרכבה שנתונה כל כולה לרצונו של הרוכב עליה, כך גם כשרוצים לומר על מישהו שהוא מסור כולו ובטל לקדושה - אומרים שהוא "מרכבה" לקדושה. וכך גם בצד ההפכי. על כל פנים, הרי, גם כשאינו מוצא עבירות בעצמו, הוא בכל זאת יכול להגיע ל"לב נשבר", על-ידי שיעשה חשבון נפשו מכל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, שבסיכומו ימצא שלא כולם היו מצד הקדושה. ואם הם לא היו מצד הקדושה - הרי שהם היו מצד ה"סטרא אחרא". הרי - שהוא היה אז "מרכבה" לטומאה ול"סטרא אחרא".

עוד ישים אל לבו, -

כדי להגיע ל''לב נשבר'', רוב חלומותיו -

שכן, יותר ממה שאדם יכול ללמוד על מצבו האמיתי מהזמן שהוא ער - הוא יכול ללמוד אותו מחלומותיו בשעת השינה, שהם הבל ורעות רוח, -

וכל כך למה? משום שאין נפשו עולה למעלה, -

בשעת השינה, וכמו שכתוב: "מי יעלה בהר ה', נקי כפים וגו'", -

ואילו, מי שאינו נקי כפים וכו', אין נפשו עולה למעלה בשעת השינה. מי שנפשו עולה למעלה בשעת השינה - חלומותיו נעלים יותר; מגלים לו והוא רואה ענינים שלמעלה, היינו עניני תורה וקדושה. ואילו חלומותיו הוא הם הבל ורעות רוח. ו"אינון סטרין בישין אתיין ומתדבקן ביה -

ואותם צדדי הרע באים ומתדבקים בו, ומודעין ליה בחלמא מילין דעלמא וכו', -

ומודיעים לו בחלום דברי חולין וכדומה, ולזמנין דחייכן ביה ואחזיאו ליה מילי שקר -

ולפעמים הם צוחקים ממנו ומראים לו דברי שקר, וצערין ליה בחלמיה כו'", -

ומצערים אותו בחלום, וכפי שמסיים שם ב''זוהר'', אפשרי הדבר שגם יטמאו אותו רחמנא ליצלן, אלא שכאן הרי מדובר אודות ''בינוני'', שבו לא שייך דבר זה, כמו שכתוב בזהר ויקרא [דף כה עמוד א ועמוד ב], עיין שם באריכות. -

הרי שמחלומותיו הוא יכול ללמוד על מצבו האמיתי, ועל ידי כך - יבוא ל"לב נשבר" - אף שאין ביכלתו למצוא בעצמו עבירות חמורות - גם לא בעבר. ועליו להגיע ל"לב נשבר", כדי לשבור את רוח ה"סטרא אחרא" שבו, המגביהה עצמה לעומת אור הקדושה של נפשו האלקית, ואינה נותנת לאור הנשמה להאיר בגופו.