ואחר כך -

אחרי שיבוא למרירות ולב נשבר על-ידי חשבון נפשו, יבא לידי שמחה אמיתית. דהיינו, שזאת ישיב אל לבו -

שכך יענה ללבו, לנחמו בכפליים, אחר הדברים והאמת האלה הנזכרים לעיל, -

שהשתכנע במצבו הנחות. כיצד, איפוא, הוא יכול במצב כזה, לנחם את עצמו? - לאמר ללבו: -

שיתבונן: אמת הוא כן בלי ספק, שאני רחוק מאד מה' בתכלית, ומשוקץ ומתועב כו', אך כל זה הוא אני לבדי, הוא הגוף עם נפש החיונית שבו, -

הנפש הבהמית המחיה את הגוף. אבל מכל מקום יש בקרבי "חלק ה'" ממש, שישנו אפלו בקל שבקלים, -

שכן, גם ''קל שבקלים'' יש בקרבו חלק אלקה ממעל, שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה, רק שהיא -

הנפש האלקית, בבחינת גלות, -

בנפש הבהמית של הקליפה, בשעה שאני נמצא במצב רוחני ירוד כזה. ואם כן -

הרי, אדרבה, -

להיפך: כל מה שאני בתכלית הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ - הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר, והרחמנות עליה גדולה מאד, ולזה -

ולכן, אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה, להשיבה אל בית אביה כנעוריה, -

כלומר: לשורשה, כמו שהיתה קודם שנתלבשה בגופי, שהיתה -

אז, נכללת באורו יתברך ומיוחדת עמו בתכלית, וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו יתברך, -

וזה יהיה, כשאשים כל מגמתי בתורה ומצות, להלביש בהן -

בתורה ובמצות, כל עשר בחינותיה -

שכל עשרת בחינות וכוחות הנפש יהיו לבושים בתורה ומצוות, שה''שכל'' יהיה ''לבוש'' בהבנת התורה, וה''מדות'' - בקיום המצוות במעשה ודיבור באותו אופן כמו שלבושות בהן מדות אהבת ה' ויראת ה' וכו', כנזכר לעיל, ובפרט במצות תפלה -

בה מושגת במיוחד המגמה להוציא את הנפש האלקית מגלותה ולקשרה לשורשה באלקות - על ידי: לצעוק -

שהנפש תצעק בשעת התפילה, אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ, להוציאה ממסגר, ולדבקה בו יתברך. וזו -

עבודה זו, להוציא את הנשמה מגלותה בגוף ולהחזירה לייחודה עם הקב''ה על-ידי תורה ומצוות בכלל ועל-ידי תפילה בפרט, היא בחינת "תשובה ומעשים טובים", -

שכן, לכאורה "תשובה" ו"מעשים טובים" הם שני ענינים שונים: "תשובה" באה כדי לתקן ולהיטיב את העבר הלא-טוב, ואילו "מעשים טובים", הם קיום המצוות וענינים טובים הנעשים עתה, ואין להם שום שייכות ל"עבר" - כיצד, איפוא, מקשרים את שניהם כאילו הם דבר אחד: תשובה ומעשים טובים? (כלשון חכמינו ז"ל: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים"). אלא, כפי שמוסבר כאן, שהמעשים הטובים צריכים להיעשות מתוך הכוונה האמורה - יובן הדבר: שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב -

את הנפש, שהיא "חלק ה'" -

להקב''ה, למקורא ושרשא דכל עלמין. -

שהוא מקור ושורש כל העולמות. הרי, שמעשים טובים אלה קשורים בהחזרת הנפש למקורה ושורשה, שזה ענין ה''תשובה''.