והנה, עצה היעוצה לטהר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילי דעלמא, -
מענינים גשמיים, ואפילו -
הדאגות בגלל בני חיי ומזוני, -
כשחסר לאדם בענינים אלה, הוא מתמלא, באופן טבעי, בדאגה ובעצבות. והעצה לכך היא: מודעת זאת לכל -
ידוע הדבר לכל אחד, מאמר רז"ל: "כשם שמברך על הטובה כו'", -
כך מברך על הרעה''. ופירשו בגמרא: -
שאין הכוונה לברך אותה ברכה גם על הטובה וגם על הרעה, שכן הברכה על הטובה היא: "הטוב והמטיב, ועל הרעה: "דיין האמת". אלא, משמעות המלה "כשם" היא: "לקבולי בשמחה", -
לקבל את הרעה באותה מדה של שמחה, כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית, כי גם זו -
גם האירועים הרעים, הם לטובה, רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר, -
האדם המסתכל בעיני בשר, אינו יכול לראות את הטוב הגלום באירועים אלה. וכל כך למה? כי היא -
הטוב הגלום באירועים רעים אלה, הוא מ"עלמא דאתכסיא" -
מעולם רוחני נסתר ונעלה יותר, שלמעלה מ"עלמא דאתגלייא", -
שלמעלה מהעולם הרוחני הגלוי, ממנו באה ההשפעה לאותם דברים שגם עיני הבשר יכולות לראות את הטוב שבהם, שהוא -
ה''עולם הגלוי'' מייצג את ההשפעה של ו"ה -
האותיות ו' ה', משם הוי"ה ברוך-הוא, -
שם הוי' מורכב הרי מארבע אותיות: י''ה ו''ה, ומשתי האותיות האחרונות ''ו'' ''ה'' של שם הוי', מקבלים העולמות הגלויים, ''עלמא דאתגליא'', את השפעתם וחיותם, ו"עלמא דאתכסיא" -
העולמות המכוסים, הוא י"ה, -
מייצגים את שתי האותיות הראשונות ''י''ה'' שמשם הוי', וזהו שכתוב: "אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה וגו'". -
נזכרות בפסוק זה רק שתי האותיות הראשונות י"ה שמשם הוי', שכן, היסורים באים מי"ה שמשם הוי'; ומפני שהם באים מעולם נסתר ועליון יותר - אין האדם מסוגל לראות בעיני הבשר שלו את ה"טוב" שבהם. אך לאמיתו של דבר, יסורים אלה הם גם כן לטובה. אדרבה: ה"טוב" האמור, עמוק יותר, שאינו יכול לבוא עתה לידי ביטוי גלוי של טוב מורגש. ולכן אמרו רז"ל כי "השמחים ביסורים - עליהם הכתוב אומר: -
ששכרם יהיה: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", -
שכן, השכר הוא הרי תמיד בצורה של "מדה כנגד מדה", - איזו שייכות, איפוא, יש ל"כצאת השמש בגבורתו", כשכר לאלה ששמחים ביסוריהם? ומדוע הם נקראים "אוהביו" של הקב"ה? - אלא בהתאם למה שלמדנו, שהיסורים באים מעולם נסתר ועליון יותר, מ" עלמא דאתכסיא ", משם, אין ה"טוב" יכול לבוא בצורה גלויה בעולם-הזה, כי אם דוקא בלבוש של יסורים, שבעיני בשר של האדם נראים כרעה - הדברים מוסברים כך: מדוע שמחים אנשים אלה ביסורים? - מפני שאהבתם להקב"ה היא גדולה כל כך, שהיותם קרובים אל הקב"ה, יקר להם יותר מחיי העולם-הזה - וקירבה להקב"ה קיימת במדה גדולה יותר ב"עלמא דאתכסיא", ובענין היסורים הבאים מ שם. הרי, שאין הם מתחשבים בלבוש החיצוני, הנראה כלא-טוב, והעיקר בעיניהם הוא הפנימיות - ההשפעה של "עלמא דאתכסיא". לכן, גם שכרם יהיה: "כצאת השמש בגבורתו". שכן, שם הוי' נקרא "שמש", כמו שכתוב: "כי שמש ומגן הוי' אלקים", כשם שהשמש צריכה ל,,מגן" שיסתיר עליה, ובלעדיו אי אפשר לקבל את אורה - כך גם שם הוי', הנקרא "שמש", צריך ל"מגן", ל"לבוש", שיסתיר את ההשפעה שמשם הוי', וזאת כדי שיהיה אפשר לנבראים לקבל את ההשפעה שמשם הוי'. אך סדר זה הוא רק עתה, בעולם-הזה, ואילו לעתיד לבוא יתגלה שם הוי' עצמו בלי לבוש. ומחמת העובדה, שאנשים אלה השמחים ביסורים, אינם מתחשבים ב"לבוש" החיצוני, אלא יקר בעיניהם, ה"עיקר" וה"פנימיות", היינו, ההשפעה משם הוי' - יהיה גם שכרם, "מדה כנגד מדה", שתתגלה להם ה" פנימיות ", ההשפעה משם הוי' בלי לבוש. זו המשמעות של "כצאת השמש בגבורתו", כמו "שמש הוי'" המאיר בכל תוקפו, בלי לבוש. וכך אומר רבנו הזקן להלן: כי השמחה -
מהיסורים, היא מאהבתו קרבת ה' יותר מכל חיי העולם הזה, כדכתיב: "כי טוב חסדך מחיים וגו'", וקרבת ה' -
הקירבה אל ה', היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ ב"עלמא דאתכסיא", כי "שם -
ב''עלמא דאתכסיא'', חביון עוזו" ו"יושב בסתר עליון", -
המדריגה העליונה יותר באלקות. ולכן הוא שמח ביסוריו, מפני שהם באים מאותה מדריגה עליונה יותר, וכך הוא גם קרוב יותר אל הקב''ה. ועל כן זוכה ל"צאת השמש בגבורתו" לעתיד לבא, שהיא יציאת חמה מנרתקה, שהיא מכוסה בו בעולם הזה, ולעתיד תתגלה מכסויה, דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא, -
העולם (והמדריגה) שהוא מוסתר היום, יתגלה אז, ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום, לכל החוסים בו בעולם הזה ומסתופפים בצלו, צל החכמה, שהוא בחינת צל ולא אורה וטובה נראית, ודי למבין: -
מבחינה חיצונית, זה "צל" שהוא ההיפך מהאור, ורק מבחינה פנימית, יש כאן טוב ואור - הרי, בעשותו חשבון זה, שכל היסורים שאדם סובל, הם באמת טוב, אלא שהוא טוב כזה שאין עיני הבשר של האדם מסוגלות להרגיש בו - אפשר לאדם לצאת מדאגותיו ומעצבותו הבאות עליו על-ידי היסורים מענינים גשמיים.