פרק כט. בפרקים הקודמים, העלה רבנו הזקן שורה של עצות, כיצד להשתחרר מעצבות, שיש בה משום הפרעה לעבודת ה'.

בפרק שאנו עומדים ללמוד, מורה רבנו הזקן כיצד להשתחרר מהפרעה אחרת בעבודת ה', והיא - טמטום הלב, שלעתים קורה שלבו של אדם סתום ואינו בר-הרגשה, ולכן אין הוא מסוגל לקלוט את אור ה''שכל'' הפועל להשפיע על הלב, שיגיע בתפילתו לאהבת ה' וליראת ה'.

אך עוד אחת צריך לשית עצות -

לחפש עצות, בנפשות הבינונים, -

בנפשות אלה שהם במדריגת ה''בינוני'' אשר לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה -

הלב, כאבן, ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה, -

כפי שמפרשים בתורת החסידות, הכוונה היא, שהתפילה היא עבודה בתוך הלב ועם הלב; העבודה בתוך הלב - היינו: שמה שהאדם מבין במוחו, יאיר בלבו; ומגמתה של עבודה זו היא, להשפיע על הלב לשנות את רגשותיו לטובה, שבמקום תאוות הלב לדברים גופניים - תהיינה לו אהבת ה' ויראת ה'. ברם, לעבודה זו, זקוק האדם לפתיחת הלב שלבו יהיה פתוח לקלוט מה שהמוח מבין ומושפע ממנו. כשהלב סתום ואינו מסוגל לקלוט - יש בכך משום הפרעה לעבודת הלב שבתפילה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר, לקדש עצמו במותר לו, מפני כבדות שבלבו. -

כפי שלמדנו בפרק כ''ו, חלק מעבודתו של ה''בינוני'', הוא לקדש את עצמו בדברים המותרים: לא לעשות את מה שהוא מתאווה לעשות, כמו: להימנע מלאכול - כשהוא רוצה לאכול, וכדומה. דבר זה בא בדרך של מלחמה - על האדם להלחם עם היצר הרע שרוצה שהאדם יספק את תאוותיו בכל דבר. וכשהלב נמצא במצב של טמטום וכבדות - אין הוא מסוגל לנהל מלחמה זו עם היצר הרע. וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש, דאמר רב מתיבתא: בגן עדן, -

שאמר ראש הישיבה בגן עדן, "אעא דלא סליק ביה נהורא - מבטשין ליה כו', -

בול עץ שאין האש אוחזת בו - מבטשים אותו, מכים בו ומפרידים אותו לחתיכות. כדי להדליק בול עץ שאין האש נאחזת בו - אין מן הצורך להוסיף אש חזקה יותר, אלא אפשר להכין את העץ שהאש תשלוט בו, וזאת - על-ידי שמפרידים אותו לחתיכות קטנות ודקות. כך גם - ממשיך ב''זוהר'': גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא - מבטשין ליה כו'". -

גוף שלא נקלט בו האש והאור של הנשמה - מבטשים אותו. אז - מסיים ה''זוהר'' נעשה הגוף ראוי לקליטת ''נהורא דנשמתא'' (אור הנשמה). פירוש "נהורא דנשמתא", -

משמעות ''נהורא דנשמתא'' - אור הנשמה - (שאינו מאיר בגוף), שאור הנשמה והשכל אינו מאיר כל כך למשול על חומריות שבגוף. -

שכן, על ה''שכל'' של הנשמה, לשלוט בחומריות הגוף ולזככה. ואילו בנידון דידן (בעניננו) אין אור הנשמה והשכל משפיעים על החומריות. ואף שמבין ומתבונן בשכלו בגדולת ה' -

כלומר: ב''התבוננות'' לא חסר לו כלום, ובכל זאת, אינו נתפס ונדבק במוחו כל כך -

הבנה זו אינה נתפסת ונדבקת כל כך במוחו, שיוכל למשול על חומריות הלב, -

וזאת, מחמת חומריותן וגסותן. -

של המוח והלב.