ולא כטעות העולם, שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה - מכלל שאין תפלתם כלום, -

החושבים בטעות שנפילת המחשבה מוכיחה שאין תפילתם שווה כלום, משום שאילו התפלל כראוי ונכון - לא היו נופלים לו מחשבות זרות. -

ומאחר שאכן נופלות במוחו מחשבות זרות, הם מסיקים מכך, שתפילתם איננה מתוך כוונה, והאמת היה כדבריהם, אם היתה נפש אחת לבדה, היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. -

הדבר היה נכון, אילו היתה זו נפש אחת שעושה את כל האמור, אז היה במחשבות הזרות משום הוכחה, שה"מתפלל" אינו כפי שצריך להיות, שכן, אם הנפש היחידה הזו שקועה כל כולה בתפילה - אין מקום אז לשום מחשבות זרות, אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות, הנלחמות זו עם זו במוחו של אדם, -

הרי האמת היא שקיימות שתי נפשות שונות והן נלחמות ביניהן על השליטה במוחו של האדם, שיהיה ממולא בעניניה היא בלבד, כל אחת חפצה ורצונה למשול בו -

במוח, ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה, וכל הרהורי תורה ויראת שמים -

נובעים, מנפש האלהית, -

ומאידך וכל מילי דעלמא -

כל המחשבות וההרהורים בעניני עולם נובעים מנפש הבהמית, -

הרי, שכוונת התפילה היא מהנפש האלקית, ואילו המחשבות הזרות הן מהנפש הבהמית, מכאן - שאין במחשבות הזרות משום הוכחה שאין התפילה כמו שצריכה להיות. ברם, אם כך, שהנפש האלקית היא היא העסוקה בכוונות התפילה - מה מפריע לה, מה שהנפש הבהמית מהרהרת במחשבות זרות?! - אומר על כך רבנו הזקן: רק שהאלהית מלובשת בה. -

הנפש האלקית מלובשת בנפש הבהמית, ולכן מבלבלות המחשבות הזרות של הנפש הבהמית, לנפש האלקית בכוונות התפילה. והוא כמשל אדם המתפלל בכוונה, ועומד לנגדו ערל -

גוי, רשע, ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו, -

ולהפריע לו בתפילתו. לולא היה בדעתו של הגוי לבלבל את היהודי, אלא רק לשאול אותו שאלה מסוימת - קיימת אז העצה, לענות לו על שאלתו, והוא יפסיק מלבלבלו בתפילתו. אך, מאחר שכוונתו של הרשע היא לבלבל את תפילתו, לא תועיל ההתדיינות אתו, שזאת עצתו בודאי, -

העצה הטובה למתפלל, היא, שלא להשיב לו מטוב ועד רע, -

שלא לענות לרשע מטוב עד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב: "אל תען כסיל כאולתו, פן תשוה לו גם אתה". כך -

כשנופלות במוחו מחשבות זרות, אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, -

אל יכנס לשום ויכוח ולמחשבות והרהורים כיצד לנצח את המחשבה הזרה, כי המתאבק עם מנוול - מתנוול גם כן; -

ולכן, אל יתעסק כלל עם המחשבה הזרה, רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אומץ בכח כוונתו. -

בתפילתו. ואם יקשה לו להסירם -

את המחשבות הזרות, מדעתו, מפני שטורדים דעתו מאד בחזקה - אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו יתברך במחשבתו, -

אם הוא עוסק אז בקטעי התפילה שאסור להפסיק בהם בדיבור, אלא יתפלל במחשבתו להשי''ת, לרחם עליו ברחמיו המרובים, כרחם אב על בנים הנמשכים ממוחו, וככה ירחם ה' על נפשו הנמשכת מאתו יתברך, להצילה מ"מים הזדונים", -

מהמחשבות הזרות שמן הנפש הבהמית, ולמענו יעשה, -

הקב''ה יעשה למען עצמו כביכול, כי חלק ה' ממש עמו: -

שכן, אם יתפלל שירחמו עליו - הוא עלול, לפעמים, לעורר על עצמו דינים חלילה: ישפטו אותו אם הוא זכאי שירחמו עליו, ואילו אם בקשתו היא "למענו", למען הקב"ה - מובן הדבר, שאין אז מקום לשפוט את ה"מתפלל" אם הוא זכאי לרחמנות. פירוש נוסף יש בכך: רבנו הזקן מבטיח, שהקב"ה אכן יעשה זאת למענו, וירחם עליו, שכן, הנשמה היא חלק מה'.