והנה, כל מה שיאריך בעניינים אלו במחשבתו וגם בעיונו בספרים, -

הדנים בענינים הגורמים ''לב נשבר'', להיות לבו נשבר בקרבו, ו"נבזה בעיניו נמאס" ככתוב, בתכלית הימאוס, ולמאס חייו ממש -

שחייו נמאסים עליו בחשבו על מצבו הרוחני, הרי בזה ממאס ומבזה הסטרא אחרא ומשפילה לעפר, ומורידה מגדולתה וגסות רוחה וגבהותה, שמגביה את עצמה על אור קדושת נפש האלהית להחשיך אורה. -

של הנפש האלקית. שכן כאמור, ב''בינוני'' האדם שבו, הוא הנפש הבהמית שמן הקליפה; ועל-ידי שלבו נשבר בקרבו, נשברת ה''סטרא אחרא''. ברם, עד כאן דובר על השפלת ה''סטרא אחרא'' באמצעות ''חשבונות'', על-ידי שהוא ישבור את עצמו ויגיע ל''לב נשבר''. להלן יוסבר אופן עבודה של השפלת ה''סטרא אחרא'', על-ידי שירעים על נפשו הבהמית ויצרו הרע, מבלי להיכנס לחשבונות על מעמדו ומצבו. וגם ירעים עליה -

על ה''סטרא אחרא'', בקול רעש ורוגז להשפילה, כמאמר רז"ל: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו וגו'", -

ואל תחטאו. דהיינו לרגוז על נפש הבהמית, שהיא יצרו הרע, בקול רעש ורוגז במחשבתו, לומר לו: -

ליצר הרע: אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול וכו', ככל השמות שקראו לו -

ליצר הרע, חכמינו ז"ל, באמת -

שהאמת היא אכן כך, כמו כל השמות שקראו חכמינו ז''ל ליצר הרע. כ''ק רבינו עומד על המלה ''באמת'' ושואל: ''לפ''ז צ''ע מאי קמ''ל''? ואומר: ''כנראה הפי' שהתיבות ככל... ז''ל הם מאמר המוסגר. לומר לו אתה הרע באמת ורשע באמת כו' [דלא (כבשרשו) הזונה בסוף הפרק - וזה מוכרח להצלחת הביטוש]''. עד מתי תסתיר לפני אור-אין-סוף ברוך-הוא, הממלא כל עלמין, -

הממלא את כל העולמות, אין הוא מתכוון כאן לבחינת ''ממלא כל עלמין'', כמו במקומות אחרים, אלא - אור אין סוף הנמצא בכל העולמות, היה הוה ויהיה בשוה, גם במקום זה שאני עליו, כמו שהיה אור אין-סוף ברוך-הוא לבדו קודם שנברא העולם, בלי שום שינוי, כמו שכתוב: "אני ה' לא שניתי", -

שאין בו, כביכול, שום שינוי מלפני בריאת העולם ועד לאחרי בריאת העולם, כי הוא -

אור אין סוף, למעלה מהזמן וכו', -

הרי שלא שייך בו שינוי הנובע מה זמן, מלפני הבריאה ללאחרי הבריאה, ואתה -

היצר הרע, מנוול וכו' מכחיש האמת הנראה לעינים, דכולא קמיה כלא ממש באמת, -

שהכל לגבי הקב''ה - כאפס ממש באמת, בבחינת ראייה חושיית. -

דבר שיכולים לראות אותו במוחש, שבמחשבות האמורות, של רעש ורוגז על הנפש הבהמית והיצר הרע, יצליח להשפילה מגבהותה כנגד אור הקדושה של הנפש האלקית, וייקלט בו אור הנשמה. והנה, על ידי זה -

שיגיע לשפלות ול''לב נשבר'' - שבכך, ישבור את רוח ה''סטרא אחרא'', יועיל לנפשו האלהית, להאיר עיניה באמת, -

לראות, יחוד אין-סוף -

ההתאחדות של אור אין סוף שהוא יחיד ומיוחד, אחרי הבריאה כמו לפני הבריאה - תראה זאת הנפש האלקית, בראייה חושיית, -

כאילו ראה זאת בעיניו ממש, ולא בחינת שמיעה והבנה לבדה, -

כלומר: ענין האחדות, מה שאור אין סוף יחיד ומיוחד, יהיה מקובל עליו באותה מדת אמת, כאילו ראה זאת ממש בעיניו, ולא מתוך הבנת שכלו בלבד, כמו שנתבאר במקום אחר, שזהו שרש כל העבודה. -

שכן, ההבנה משפיעה על הרצון והתשוקה לאלקות בלבד, ואילו ההכרה באלקות בצורה של ראיה חושיית - משפיעה להתבטלות ולהתמסרות שהן למעלה מרצון ותשוקה.