Étude quotidienne du Tanya

ולא עוד, -

לא זו בלבד שעל-ידי ההשתלטות על המחשבות הרעות, גורמים לנחת רוח למעלה, כי על ידי כך כופים את ה,,סטרא אחרא" אלא אפילו בדברים המותרים לגמרי, כל מה שאדם זובח יצרו -

''מקריב'' ושולט ביצרו הרע, אפילו שעה קלה, -

מדובר כאן בדבר שמותר לעשותו, והוא יצטרך לעשותו, אלא שהוא דוחה אותו לזמן מאוחר יותר, ומתכוין לאכפיא לסטרא אחרא שבחלל השמאלי, -

שבלב, כגון שחפץ לאכול, ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות, ועוסק בתורה באותה שעה, -

שכן, אם באותה שעה, הוא עוסק בענינים גשמיים אחרים שהנפש הבהמית רוצה בהם, אין בכך משום "אתכפיא" (כפיה), כי הרי בין כך הוא נוהג לפי רצון הנפש הבהמית. רק, אם באותה שעה, הוא עוסק בתורה - ואף שאין הוא מרוויח בכך זמן של לימוד תורה, שכן, גם אחרי האכילה ימשיך ללמוד, זאת ועוד, גם את האכילה עצמה אין הוא דוחה לגמרי, כי אחרי אותה "שעה" - אכן יאכל - מכל מקום, עצם העובדה שהוא מאחר את סעודתו - יש בה משום כפיית ה"סטרא אחרא", דבר הגורם נחת רוח למעלה. כדאיתא -

כמו שאנו מוצאים, בגמרא: "שעה רביעית -

משעות הבוקר, מאכל כל אדם, שעה ששית מאכל תלמידי חכמים", -

מדוע, באמת, איחרו תלמידי החכמים את סעודתם בשעתיים? והיו -

תלמידי החכמים, מרעיבים עצמם שתי שעות לכוונה זו, -

כדי לכפות את ה''סטרא אחרא'', אף שגם אחר הסעודה היו לומדים כל היום, -

הרי הם לא עשו זאת כדי להרוויח זמן ללימוד, אלא אך ורק כדי לכפות את ה''סטרא אחרא''. וכך גם בשאר לבושי הנפש: דיבור ומחשבה, וכן אם בולם פיו מלדבר דברים שלבו מתאוה מאד לדברם מענייני העולם, -

גם אם בדיבור עצמו אין משום איסור כלל - רק מחמת שהוא מתאווה כל כך לומר דיבורים אלה - הוא מתאפק, כדי לשבור את יצרו הרע. וכן בהרהורי מחשבתו, -

שהוא מתאווה להרהר בענין גשמי, ונמנע מכך, אפילו במעט מזעיר דאתכפיא סטרא אחרא לתתא -

גם בכפיה מועטה של ה''סטרא אחרא'' למטה, אסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא וקדושתו לעילא הרבה. -

ומקדושה זו -

שלמעלה, נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה, לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו יתברך. -

בעבודת השם שלו. וזהו שאמרו רז"ל: "אדם מקדש עצמו מעט למטה - מקדשין אותו הרבה מלמעלה", לבד מה שמקיים -

בכך, מצות עשה של תורה: "והתקדשתם וכו'", -

שהוא מקיים, כשמקדש עצמו במותר לו. -

בדברים המותרים לו. מצות "והתקדשתם" היא, שגם בדברים המותרים, ימנע יהודי מלעשותם לשם תאוותו הגופנית, אלא, אך ורק לשם שמים. מצוה זו של "והתקדשתם" הרי לא נאמרה לצדיקים בלבד, שאין להם שום שייכות ל"רע", אלא דוקא לאותם אנשים שיש להם עסק עם ה"רע", כפי שיוסבר להלן: ופירוש "והתקדשתם" - שתעשו עצמכם קדושים; כלומר, אף שבאמת אינו קדוש ומובדל מסטרא אחרא, -

"קדושה" משמעה - פרישה והתבדלות מה"קליפה" ומה"רע". הרי, אף שמבחינת מדריגתו, עליו עדיין לקדש עצמו ולהתרחק מה"סטרא אחרא", כלומר: אין הוא בדרגה שאין בלבו שום תאוה לדברים המקבלים חיותם מה"סטרא אחרא", כי היא -

ה''סטרא אחרא'' שמנפשו הבהמית, בתקפה ובגבורתה כתולדתה בחלל השמאלי, -

שבלב, שבו מיקומה של הנפש הבהמית והיצר הרע, רק שכובש יצרו ומקדש עצמו. -

ומנתק את עצמו מה''סטרא אחרא'', הרי אם הוא עושה כן ומקיים בכך את ''והתקדשתם'' הוא מגיע לקיום האמור אחרי ''והתקדשתם'', ככתוב בהמשך: "והייתם קדושים" -

נוסף על הפירוש הפשוט, בלשון ציווי, שתהיו קדושים, אפשר גם לפרש ''והייתם קדושים'' בלשון של הבטחה, על-ידי ''והתקדשתם'' פעילות כפויה של התקדשות, ישנה הבטחה שאכן ''תהיו קדושים'', כלומר, סופו להיות קדוש ומובדל באמת מהסטרא אחרא, על ידי שמקדשים אותו הרבה מלמעלה, -

כפי שלמדנו, שעל-ידי שאדם מקדש עצמו מעט למטה - מקדשים אותו הרבה מלמעלה, ומסייעים אותו לגרשה -

את ה''סטרא אחרא'' מלבו מעט מעט: -