וצדיק שאינו גמור, הוא שאינו שונא הסטרא אחרא בתכלית השנאה, -

שאינו שונא את ה''סטרא אחרא'', הקליפות הרוחניות, תכלית שנאה, ולכן אינו מואס גם כן ברע -

בתאוות ובתענוגים הגופניים, בתכלית. -

במדה הגדולה ביותר, וכל שאין השנאה והמיאוס בתכלית, על כרחך נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם, -

לרע, ולא הוסרו "הבגדים הצואים" לגמרי מכל וכל, -

''בגדים צואים'' - היצר-הרע, תאוות העולם-הזה, עדיין לא הוסרו מכוח הנפש הבהמית שמקליפת ''נוגה'', הנקרא גם הוא ''רע''. ולכן לא נהפך לטוב ממש, מאחר שיש לו איזה אחיזה עדיין ב"בגדים הצואים", -

שכוח התאוה היה לבוש בהם. אלא -

מדוע, אם כך, אין הוא מרגיש ברע כלל? ומדוע אין מעט רע זה בא לידי ביטוי בתאוות וכדומה? שהוא -

אותו מעט רע, בטל במיעוטו וכלא חשיב, -

לגבי הטוב אין רע זה נחשב כלל. ולכן נקרא צדיק ורע - כפוף ובטל - לו. -

''ורע - לו'', הרע ''נתון'' לו, לצדיק, ולשליטתו, מפני שהטוב שבו הוא הרוב. ועל כן -

מעט הרע שבו, רומז ש גם אהבתו לה' אינה בתכלית, -

שכן, אם האהבה היתה במדתה העליונה ביותר, היתה משפיעה על הרע להיהפך לגמרי לטוב. ולכן נקרא צדיק שאינו גמור. -

וכאמור, מציינים התארים ''גמור'' ו''אינו גמור'' את מדריגת אהבתו, כלומר, ביחס ל''ועשה טוב''; והתארים ''וטוב לו'' ו''רע לו'' - ביחס ל''סור מרע'' - עד כמה נהפך הרע לטוב.

והנה מדריגה זו -

''צדיק שאינו גמור'' ו''צדיק ורע לו'', מתחלקת לרבבות מדריגות -

המתבטאות, בענין בחינת מיעוט הרע הנשאר -

איכות אותו מעט רע שנשאר בצדיק, מאחת מארבע יסודות הרעים, -

יש שנשאר בו מיסוד המים, ויש - מיסוד האש, וכך הלאה. כן הן שונות זו מזו בכמות הרע שנשאר ובמדת ביטולו לטוב. יש אשר הרע שנשאר בו הוא במדה קצת גדולה יותר, אלא שהוא ''בטל בששים'', הטוב גדול פי ששים מן הרע, כך שהרע בטל בששים, כי אין טעמו נרגש כלל. אך, יש גם, שהרע שנשאר הוא פחות מחלק הששים, וביטולו לטוב הוא ''ביטול באלף'', אחד כנגד אלף, או יותר מכך: ובענין ביטולו במיעוטו בששים על דרך משל או באלף ורבבה וכיוצא על דרך משל. -

במדת הביטול לטוב, בששים, באלף, ברבבה וכדומה, תלוי השוני הקיים במדריגותיו של הצדיק שאינו גמור, והן הם בחינת צדיקים הרבים שבכל הדורות, -

אותם צדיקים שהם בבחינת ''צדיק שאינו גמור'', כדאיתא בגמרא -

כמו שאנו מוצאים בגמרא: דתמניסר אלפי צדיקי קיימי קמי' הקב"ה. -

שמונה עשר אלף צדיקים קיימים לפני הקב''ה. כל כך הרבה מדריגות בצדיקים, אך כל אלה בדרגת ''צדיק שאינו גמור''. אך, על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רשב"י: -

מחבר ה''זוהר'': ראיתי בני עלי' והם מועטים כו', -

''בני עליה'' - אלה שדרגתם נעלה ביותר, והם מועטים, שלכן נקראים בני עלי', -

מפני שמהפכין הרע -

לטוב, ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזהר בהקדמה, -

כמו שכתוב ב''הקדמה'' של ספר ה''זוהר'', שכשרצה ר' חייא לעלות להיכל ר' שמעון בן יוחאי, -

''היכלו'' של רבי שמעון בר יוחאי, משמעו מקומה של מדירגת ''צדיק גמור'', שמע קלא נפיק ואמר: -

שמע קול היוצא ומכריז: מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למתקא עד לא ייתון הכא וכו': -

מי מכם שהפך את חושך העולם לאור של קדושה, ואת הטעם המר (של נפשו הבהמית ויצרו הרע) הפך לתענוג ולמתיקות (הקדושה), לפני שהגיע לכאן - יכול להיכנס לכאן. הרי, ש''צדיק גמור'' הוא זה שמהפך את החושך לאור, הוא מעלה את הנפש הבהמית לאור הקדושה. להלן, מוסיף רבנו הזקן טעם נוסף על מה שצדיקים בסוג נעלה יותר, נקראים ''בני עליה'':